אִשָּׁה-מַעֲצָמָה / עפרה קורת

דגים / עפרה קורת

 

הַפֶּה שֶׁלָּךְ נִפְתָּח,

אֲנִי דָּגָה חֶלְקֵי הֲבָרוֹת,

נֶאֱחֶזֶת בְּשִׁבְרֵי צְלִילִים מְמֻלָּאִים תָּמָר.

 

"אֲנִי הוֹלֶכֶת לַשּׁוּק, לִקְנוֹת דָּגִים,"

אֲנִי אוֹמֶרֶת.

דָּגִים מֵאֲרַם נַהֲרַיִם בְּעֵינַיִךְ מְנַתְּרִים.

 

אַתְּ מְרִימָה אֶצְבַּע כְּחוּשָׁה, נְחוּשָׁה

וְאוֹמֶרֶת מִלָּה שְׁלֵמָה – "שָם."

 

הַמּוֹכֵר אוֹמֵר:

"אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ, אַתְּ הַבַּת שֶׁל דֶּיְיזִי

אִשָּׁה-מַעֲצָמָה."

 

השיר "דגים" לקוח מתוך ספר השירים הראשון של הפרופ' עפרה קורת, "יום וליל" (2026, הוצאת פרדס, עריכה: ד"ר נוית בראל, עמ' 31). קדם לספר הזה רומן הביכורים שלה, "פולה" (2025, גם כן בהוצאת פרדס). בגב הספר הנוכחי מצוין כי קורת היא "מומחית להתפתחות שפה ואוריינות, ובוגרת לימודי תואר שני בספרות מאוניברסיטת תל אביב, ילידת אור-יהודה ומתגוררת בתל אביב. עורכת הספר, ד"ר נוית בראל, כתבה: "בקובץ הביכורים שלה בשירה… קורת נעה בין בגדד לתל אביב, בין מעברה לאקדמיה, בין נעלי גיבורים אדומות לסיכות התופרת של אימה". היא מתארת את יסודות האהבה בספר לצד היותה, כלשונה, גם "ספר מלחמה. כזה שמושר בלב כבד, בלי להסתיר את חרפת ההפקרה ואת מי שנטבחו, בין לילות של תפילה לימים של המתנה כמו בתיבת נח. קורת עדינה ומלאת רגש, אך אינה מכסה ואינה מחליקה.".

השיר שבחרתי לפרסם כאן חושף אותנו למלאכת השירה של עפרה קורת, שהיא בראש ובראשונה מלאכה משובחת, דקדקנית, רגישה לשפה ולניואנסים שלה ומיטיבה לתאר במטפורות מקוריות נושאים שאפשר היה לחשוב שכבר נשחקו עד דק בשירתנו כגון פוליטיקת הזהויות. לשיר ארבעה בתים קצרים אבל כל בית הוא עולם ומלואו של צבעים וריחות ודימויים. הנוסטלגיה בו, לארץ המוצא של האם, עיראק, היא לא קלישאתית וסכרינית אלא מקורית ועזה. היחסים בין הבת לבין האֵם מבוססים אמנם כעת, בזמן השיר, על זִקנתה של האֵם אך ראו איך הם עולים כפורחים ככל שהשיר מתקדם מהתמר – הסמל הלאומי של עיראק, עבור בארם-נהריים, שמו התנ"כי של האזור שבו נמצאת כיום עיראק וארץ מוצאו של אברהם ומשפחתו (בין הנהרות פרת וחידקל) ועד להליכה של הבת אל השוק לקנות דגים. שני הבתים החותמים את השיר נפתחים בתיאור אצבע האם ככחושה אבל אז התיאור מקבל תנופה, האצבע נחושה והמוכר קובע את הצירוף האולטימטיבי, המקורי והמטלטל: "אני מכיר אותך, את הבת של דייזי / אישה-מעצמה". כך, ממלכת מסופוטמיה, שבה היה אזור ארם-נהריים, הופכת להיות ממלכה נשית של האֵם הגדולה, אישה-מעצמה.

השיגו לעצמכם/ן את ספר הביכורים הבשל של עפרה קורת, "יום וליל". הוא מכיל עוד לא מעט פנינים שכאלו. אולי מיותר לדבר על ספר ביכורים בשל אצל פרופ' אמריטה, כמצוין בגב הספר, אבל כן אפשר לחשוב איך ספר שירים חדש, בכל שלב בחיים, יכול להעשיר את עולמנו החווייתי ולהיות בעל ערך ספרותי ומשמעות בעולם.