אִשָּׁה מַפָּל שָׁטָה / נעם אחדות
אִשָּׁה מַפָּל שָׁטָה
בִּשְׂדֵה הַהַקְשָׁבָה
בְּשֶׁפַע דֶּמַע
יֶלֶד רֶצֶפ שָׁר
אִשָּׁה מַפָּל יָלְדָה נָהָר
בִּשְׂדֵרַת רַעֲשָׁנֵי עָשָׁן
יֶלֶד גַּעַשׁ שָׁר
דֶּמַע לֵב מַפָּל
נָהָר שָׁ ר
נָהָר שַׁ עַ ר
השיר "אישה מפל שטה" מופיע בתוך ספר השירים הראשון של המשוררת, המוזיקאית ואמנית הקול וגם השמאנית, נעם אחדות (ילידת 1988, ירושלים, מצפה רמון), "אישה מפל" (2026, הוצאת נצח, עורך: אבנר מרים עמית, עמ' 18), שקדמה לו חוברת השירים "הזוהר המרכזי" (2021, הוצאת פנגולין). אפשר בהחלט להתייחס אליו כשיר הנושא של הספר, שיש בו הקפדה יתרה על צורות השיר הגרפיות וגם שילובי מנדלות בין השירים. זהו ספר שירים מאוד חושי, אם מתמסרים לקריאה בו אפשר ממש להרגיש את השירים ואת מילותיהם כאילו היו חלקיקי-צבירים שבהם אנו נוגעים בידיים ויש בו גם ארוטיקה מופלאה, בהמשך לכך. לעתים חלקיקי-הצבירים הם כפינות כוכבים רכות ונעימות למגע ולחישה אך לעתים הם כזרמי מפל גועש, חדים וכואבים כמפגש הגוף עם נקיקי סלעים. גם בשיר שלפנינו ניכרת התנועה בין הרכות והעדינות לבין השצף, הגעש ואפילו הדמע. צורת השיר גם מאפשרת לדברים לחבור אלו לאלו – דמיינו למשל חוט המקשר בין המילים האמצעיות בטורים הראשון, הרביעי והשביעי: מפל; רצפ; געש וחישבו לעצמכם/ן מה הצירוף הזה עושה בעצם.
האם הצירוף או המטפורה המרכזית של הספר, "אישה מפל", הוא צירוף עדין או גועש? נדמה לי שפתיחת השיר מספקת לנו תשובה טובה לשאלה הזו: "אישה מפל שטה בשדה ההקשבה". דמיינו איך לאט לאט זרם המפל השוצף מפנה את מקומו להכלה, להקשבה, לרגישוּת. כך יש מקום גם לדמעות להגיע ולהתכנס בתוך הדברים אך גם לצאת מהם, כלומר, גם לשיר כמו "נהר שר" אבל גם להיכנס פנימה כמו "נהר שער". יש גם קשר מעניין מאוד לבחינה בין השמאניזם לבין אמנות השירה של נעם אחדות. השמאניזם הוא דרך חיים ופרקטיקות רוחניות, שבמרכזן עומד תיווך בין העולם הפיזי לבין עולם הרוחות, האדמה והטבע, כאשר השמאן או השמאנית משמשים כמתווכים בין הקהילה לבין העולמות האלה. בהשאלה: נעם אחדות מבקשת לתווך בינינו הקוראים/ות לבין האישה-מפל וכל הקורות אותה. מקריאה שלי בספר אני יכול להעיד שההתמסרוּת לתיווך הזה משתלמת.
* כאן למטה צילום שלי את כריכת הספר היפה, שאני מניח שאחראי עליה נעם בן-דוד יחד עם ניסן אליהו כהן, מייסדי הוצאת נצח – בית ליצירה ניסיונית.
