אהבה / מִירָה בַּאי בתרגום אמיר אור
אֵלִי, אַהֲבָה בַּל תִּשָּׁבֵר
מְחַבֶּרֶת אוֹתָנוּ:
כַּיַּהֲלוֹם תְּשַׁבֵּר
אֶת הַפַּטִּישׁ הַמַּכֶּה בָּהּ.
לִבִּי שָׁרוּי בְּךָ
כְּמוֹ הַבָּרָק בַּזָּהָב.
כַּנּוּפָר הַחַי בַּמַּיִם
בְּךָ אֲנִי חַיָּה.
כְּצִפּוֹר הַצּוֹפָה כָּל הַלַּיְלָה
בַּיָּרֵחַ הָעוֹבֵר,
אִבַּדְתִּי בְּךָ אֶת עַצְמִי,
הוֹ שִׁיבָה אֲהוּבָה שֶׁלִּי.
השיר "אהבה" מופיע בשער הרביעי והאחרון של ספר שיריו החדש, ה-15, של המשורר והמתרגם אמיר אור, "זְנח כל תקוָה: היה" (2026, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 77). שער זה נקרא "המיתוני" על שם שיר מאת המשורר הסופי יליד איראן, שפעל בבגדד במאות התשיעית והעשירית לספירה, מַנְצוּר אל-חַלָּאג', המתחיל כך: "רעי הנאמנים, המיתוני, / כי בהיקטלי חיי, / זאת היא האהבה: לעמוד מול אהובך / מופשט מכל תכונותיך / עד יהפכו תכונותיו לשלך" (עמ' 74). בשער התרגומים כ-13 שירים מתורגמים בידי אור מאת מבחר משוררים מהמערב ומהמזרח בהם גַ'לַאל א-דִין רוּמִי ורוברט פְרוֹסט. כמו בכל אחד מהשערים, גם לשער הזה מקרא ובו כתוב כך על השיר שלפנינו: "מירָה בַּאי, נסיכה, מיסטיקנית ומשוררת הודית (1546-1498). כתבה שירי דבקות לאל קרישנה, וזכתה למעמד של קדושה בזרם הדבקוּת, הבְּהאקְטי. מסופר שבשובה למולדתה אחרי שנות גלות ארוכות, ביקשה רשות ללון במקדשו של האל. משניתן לה מבוקשה התמזגה בלילה עם צלמו, ועם בוקר נעלמה כלא הייתה" (עמ' 90). נדמה לי שהשיר מתאר את אותה התמזגות בלתי נלאית שיש באהבה ולא במקרה הוא נחתם בערבוב הזהויות בין האל שיווה, היוגי הגדול האחראי על הרס העולם ובריאתו מחדש לבין הדוברת בשיר, שנושאת אליו את תפילתה, אהבתה.
