אַיִל כָּחֹל / חיה אסתר

יצאתי משם / חיה אסתר

יָצָאתִי מִשָּׁם

עָשִׂיתִי מֵעֶצֶם הָאַגָּן סִירָה

וַאֲנִי מְשַׁיֶּטֶת בָּהּ

אַחֶרֶת יָצָאתִי מִשָּׁם

אַיִל כָּחֹל

אֱנוֹשִׁי מְאֹד

לְבֶן כְּנָפַיִם

יָצָאתִי מִשָּׁם

אֱלֹהִים הָיָה כָּאן כָּל הַזְּמַן

חַיַּי

אוֹתִיּוֹת

אֲחָיוֹת פּוֹרְחוֹת

גּוּפִי יָמִים וּפְרָחִים

נִשְׁמָתִי לֵילוֹֹת חֲלוֹם יַהֲלֹךְ

פִּרְחֵי יַהֲלֹם בַּהֵיכָל

אַיִל כָּחֹל

מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ

מוֹנָדָה מוֹנָדָה

אֱלֹהִים הָיָה כָּאן כָּל הַזְּמַן

המשוררת חיה אסתר, תושבת ירושלים, חוגגת היום יום הולדת וזו הזדמנות נהדרת גם לברך אותה במזל טוב כמי שחברה בקהילת השירה שלנו וגם להודות לה על שפע יצירתה הסוערת והמסעירה, היצרית והמיסטית. לכבוד המאורע המשמח בחרתי בשיר מתוך ספרה הנהדר "אייל כחול" (1996, הוצאת תמוז, 32 עמודים), שהוא למעשה פואמה, שחלקה הופיע בשעתו בכתב העת "חדרים". זהו למעשה השיר החותם את הפואמה, שעיקרה מסע גיהנומי במחוזות הכאב והסבל האנושיים תוך התעמתות עם השטן ותחינה אל האלוהים ומלאכיו כי יעזרו לדוברת בשירים להתמודד עם כאביה ולהיחלץ מהם. סיום השיר רומז לתפיסה הפילוסופית של הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ (1716-1646) על המונדה כיחידה הראשונית והבלתי ניתנת לחלוקה, שאינה חומרית כמו למשל נפש האדם.