עולם חדש / אבישג מטלון
שִׂימִי פְּעָמַיִךְ בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת
אֶל מָקוֹם שֶׁל שֶׁקֶט,
לְלֹא אֹדֶם עַז,
אֶלָּא בְּמֶתֶק דְּבַשׁ בֵּין שְׂפָתַיִךְ.
אַל תִּתְמַכְּרִי לַיֹּפִי הַמְּנַצְנֵץ
שֶׁכֻּלּוֹ בֹּהַק סַנְוֵרִים בְּלִי דֹּפֶק.
עִזְבִי אֶת אֲחִיזַת הָעֵינַיִם הַזֹּו
וּמִצְאִי עוֹלָם חָדָשׁ.
מִצְאִי הֵד שֶׁל הֵד,
עִקְבִי אַחַר טְבִיעוֹת רַגְלַיִם
לְמָקוֹם שֶׁל נֶחָמָה,
הַקְשִׁיבִי דּוּמָם פְּנִימָה.
השיר "עולם חדש" מופיע בספר ביכוריה של המשוררת אבישג מטלון, "נגלית בין הדברים" (2025, הוצאת קתרזיס, עריכה: טלי וייס, עמ' 18). בגב הספר מצוין כי אבישג מטלון "נולדה בקיבוץ אילות ובגרה בערד מול נופי המדבר, הזוכים למקום רב בשירתה. במהלך השנים עוסקת בחינוך ובטיפול בילדים, בדגש על התפתחות יצירתית. בשנים האחרונות מחנכת בחינוך וַלדורף. אם לשלושה ילדים ומתגוררת במושב אמונים". בהשראת השאלון של משוררת החודש, שפורסם כאן אצלנו אתמול עם יעל רן בעריכת טל פאר, דבריה על כך שראוי להתייחס בעדינוּת לשירה, הובילו אותי לקרוא בשירי ספרה של מטלון כספר שבראש ובראשונה יש בו שירה עדינה, לא כזו שצועדת בגדולות בנוסח דוד אבידן אלא להיפך, כזו שמבקשת להתכנס פנימה, לחבור אל השקט המדברי ואל האני הפנימי ולחקור אותם. "הקשיבי דומם פנימה", ממליצה לנו הדוברת בשיר שלפנינו, "מצאי הד של הד" וגם "אל תתמכרי אל היופי המנצנץ", אל בוהק הסנוורים. העולם החדש אליו מכוונת המשוררת הוא דווקא זה הפנימי ובכך היא כמו מציבה תנועת נגד לעידן הרשתות החברתיות, המוחצן והרהבתני לא אחת. אין זה אומר שהיא מוותרת עליו ולאורך כל שירי הספר, המחולק לשישה שערים לפי הסדר הבא: נגלית בין הדברים; לידת עצמי; אם לא אשיר; עונת המעבר; הדופק; שדה שרוף, היא מציגה התמודדויות מגוונות איתו אך הבחירה שלה ברורה ורוחנית. בשיר "קולות", שממנו לקוח שם הספר, הדברים נדמים כקוטביים פחות: "בֵּין פְּנִים לְחוֹץ / לִבִּי קוּפְסַת תְּהוּדָה / לְקוֹלוֹת הַנִּשְׁמָעִים מֵעֵבֶר / לְמִלְמוּלֵי שְׂפָתַיִם, / לְבַקָּשׁוֹת סְתוּמוֹת. // קוֹלִי שׁוֹפָר / הַבֹּוקֵעַ בִּתְרוּעָה אוֹ / בִּשְׁבָרִים, וַאֲנִי / נִגְלֵית בֵּין הַדְּבָרִים" (עמ' 10).
