אָהַבְתִּי אוֹתְךָ יוֹתֵר כְּשֶׁהָיִיתָ בִּתְקוּפָה רָעָה / רועי חסן

עכשיו אני כן / רועי חסן

לֹא זוֹכֵר בְּדִיּוּק מָה זֶה הָיָה, אֲבָל הָיָה

עֶרֶב וְקָרָאתִי שִׁירֵי אַהֲבָה חֲדָשִׁים

לְאִשְׁתִּי, לְבִתִּי, לַחַיִּים.

נִגְּשָׁה אִשָּׁה וְאָמְרָה אֲנִי חַיֶּבֶת לוֹמַר

אָהַבְתִּי אוֹתְךָ יוֹתֵר

כְּשֶׁהָיִיתָ בִּתְקוּפָה רָעָה.

חוּץ מִזֶּה שֶׁהִיא לֹא בֶּאֱמֶת הָיְתָה

חַיֶּבֶת לוֹמַר, זֶה נִשְׁמַע לִי

טִעוּן לֵגִיטִימִי.

רַק כְּדֵי לְהָבִין אִם הֵבַנְתִּי

נָכוֹן, שָׁאַלְתִּי אִם הִיא בְּעֶצֶם

מְאַחֶלֶת לִי רַע.

כְּקוֹרֵאת, הִיא אָמְרָה, כְּקוֹרֵאת.

וְלִי נוֹתַר רַק

לְקַוּוֹת שֶׁהִיא תֹּאהַב אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי פָּחוֹת וּפָחוֹת

עִם הַזְּמַן. בְּמֶרְחַק שֶׁל כַּמָּה שָׁנִים

אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד שְׁתֵי מִלִּים

לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לִכְתֹּב

אֲנִי מְאֻשָּׁר.

גַּם כְּשֶׁהָיִיתִי.

השיר "עכשיו אני כן" לקוח מתוך ספר השירים החדש של המשורר רועי חסן (יליד 1983, חדרה), "אנחנו אין אנחנו" (2025, הוצאת נצח שירה, מס' 12, עמ' 43-42), שקדמו לו ספרי השירה "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה" (2014, הוצאת טנג'יר); "זהב אריות" (2017, הוצאת טנג'יר) וקובץ הפרוזה "אין זיכרון אחר" (2018, הוצאת אחוזת בית). כותרת הספר, "אנחנו אין אנחנו" ראויה לדיון נפרד ומיוחד והיא גם מחלקת את הספר כמעט לשניים: שיר פתיחה בשם "הדברים" ושני שערים בשם "אין אנחנו" ו"אנחנו". כשחיפשתי תמונה שתתאים לפרסום השיר "עכשיו אני כן" לא ידעתי במה לבחור כי הרי השיר הוא כמעט לא-תמוּנִי. אמנם זה נכון שיש בו סצנה של הקראת שירה, שבמהלכה או כנראה בסופה ניגשת מישהי אל המשורר ואומרת לו דברים ביקורתיים אודות שירתו בנוסח אלו שהפכו לספר אצל הסופר והמשורר אודי שרבני, "אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך" (2020, הוצאת הקיבוץ המאוחד), ועדיין הסצנה הזו לא מספיק לוכדת את השיר כולו. פתאום נתקלתי בתמונת השעון המצורפת כאן (שעון-כיס וינטאג'י, נוסח אלו שהיו נפוצים מהמאה ה-16 ועד מלחמת העולם הראשונה) והשיר כולו התפענח לי כהרהור על שאון הזמן שחלף על המשורר וכתיבתו, מהפתיחה הסוערת והמהפכנית שלה בימי קבוצת השירה "ערספואטיקה" ועד היום. מהזעם אל האושר, שאולי גם הוא בעצמו לא אושר שלם. כותרת השיר דו-משמעית: עכשיו אני כן מאושר אבל גם אולי עכשיו אני כן מלשון כנה. כך או כך, זה שיר מרתק לקריאה וכמה משמח לראות שספר שירים חדש של המשורר החשוב כל כך רועי חסן ראה אור אחרי כמעט עשור שלם שלא!

הספר מלווה ביצירות אמנות, רישומים של האמן שרון פדידה. הריכוז שלהם באמצע הספר קצת מוזר ולא בטוח שהוא משרת את המטרה, אם הייתה כזו, להתכתב עם השירים. העיצוב הכללי של הספר מרשים ומינימלי כלפי חוץ (העורכים הראשיים של ההוצאה הם המשוררים נעם בן-דוד וניסן אליהו כהן) אבל אולי היה מקום לתת קצת מידע אודות המשורר והאמן בגב הספר או בדש הפנימי. נכון שבעידן הנוכחי קל להשיג את המידע הזה באתרים וברשתות החברתיות אך בכל זאת אם רוצים להתייחס לספר כיצירת אמנות שלמה בפני עצמה, אולי יש מקום גם לעבות את מה שמתקבל ממנו. בכל מקרה, לשירי הספר ולרישומים עומק רוחני בפני עצמם.