אמנות האור / יקיר בן-משה
אַחֲרֵי הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי עָזַבְתִּי אֶת הַבַּיִת.
עַל הַמִּדְרָכָה מָצָאתִי שְׂפָתוֹן רֵיק,
כָּתַבְתִּי בּוֹ אֶת הַגְּרוּעִים שֶׁבְּשִׁירַי הַחֲדָשִׁים.
כָּתַבְתִּי "בּוֹא", כָּתַבְתִּי "לֵךְ".
הוֹשַׁטְתִּי פָּנָס אֶל סוֹרַג פָּנַי וְהִתְגַּלּוּ בִּי
כָּל הַפָּנִים. קָהָל רַב גָּדַשׁ אֶת הַפַּרְצוּף.
כִּבִּיתִי אֶת אוֹר הַיָּרֵחַ, מָחָאתִי כַּף
אֶל כַּף. חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה.
פעם נהגו לשאול משוררים על אודות השיר הראשון שכתבו או זה שבזיכרונם היה הראשון להתפרסם. האם השיר שלפנינו, המופיע בספר שיריו החמישי של משורר החודש שלנו, יקיר בן-משה, "הדלתא של חייך" (2017, הוצאת מוסד ביאליק, עריכה: ליאת קפלן, עמ' 33, הספר הוקדש לאביו של המשורר, אמנון), עוסק גם הוא בשיר ראשון שכזה או שעניינו מהותי יותר ונוגע במלאכת כתיבת השירה או כפי שהמשורר קבע בכותרת לשירו, "אמנות האור" לאמור אמנות ההוצאה לאור? נראה לי שהתשובה הנכונה היא האפשרות השנייה. הדובר בשיר של בן-משה מבקש לשאת בפנינו תובנה באשר ליצירה שלו ואולי לגבי כל יצירה אמנותית בכלל: אמנם היא יכולה לדרוש עזיבה של המוכר והשגור והנוח, כלומר של הבית שלנו אך היא לא יכולה להצליח ולשגשג בלעדי הבית הזה כלומר בלעדי השורשים. לכן הכתיבה על המדרכה באמצעות שפתון ריק נתפסת כגרועה או קלישאתית ואולי גם חקיינית (המילים המצוות בוא ולך יכולות להדהד הרבה דברים, אצלי הם הדהדו גם את שירת יונה וולך ונתן זך למשל). השירים של יקיר בן-משה בנויים בדרך כלל כמופעי תיאטרון או מוזיקה ויש בהם תמיד ספקטקל. גם כאן יש מופע כזה באמצעות האור, ליטרלית: אור הפנס ואור הירח, אור מלאכותי ואור קוסמי. המשורר הוא הבמאי של המחזה הזה וכאשר הוא מחליט לסיימו אולי בשל הקהל הרב שגודש את הפרצוף שלו, הוא מכבה את אור הירח, מוחא כפיים לאות סיום וחוזר הביתה אל השיר הראשון, שנכתב בבית, במקום האותנטי. לא במקרה השיר הבא המופיע בספר הוא גם שיר הנושא שלו, "ברוך הבא, הדלתא של חייך", המתאר את היווצרות השירה וגם את האפשרות של שינוי בחיים כפי שסקירת ה-AI פענחה עבורי את הצירוף הלא שגור, כלשונה, של שם הספר, "הדלתא של חייך", ככזו שתתחיל דווקא "בפינה קטנה בין הכיור למקרר, / במטבח אפלולי מול שעון הקיר" (עמ' 34).
קרדיט לצילום תמונת המשורר: איתמר בן-משה
