בְּנֵי יַעַר לוֹבְשִׁים סְבִיבִי אֶת גּוּפָם / אמיר אור

אי שם / אמיר אור

אֵי שָׁם לְמַטָּה / נְשָׁמוֹת נֶאֱחָזוֹת בְּגוּפִים; / אֵי פֹּה הַשּׁוֹחֵט שׁוּב

שׁוֹחֵט, אַךְ אֵינֶנּוּ / חָשִׁים עוֹד כְּאֵב זוּלַת מַכְאוֹבֵנוּ; / וּזְעָקָה פּוֹלַחַת

מִקְּצֵה עוֹלָם עַד קָצֵהוּ – / אַךְ אֵינֶנּוּ שׁוֹמְעִים / אֶלָּא רַק אֶת

זַעֲקָתֵנוּ.

מִתַּחַת עֵינַי יוֹרֵד לְאִטּוֹ הָעֶרֶב. / עַל עֶרֶשׂ עֲרָפֶל בֵּין מִלִּים אֲנִי

שָׂרוּעַ / וּבְנֵי יַעַר לוֹבְשִׁים סְבִיבִי אֶת גּוּפָם: / מֵהֶם – רַגְלֵיהֶם

לְאָחוֹר, מֵהֶם – חֲלָלִים בְּגַבָּם. / שְׁנֵי רָאשִׁים וּשְׁלֹשָׁה לְאֵלֶּה, /

וְלָאֵלֶּה – אַף לֹא אֶחָד; / מֵהֶם מַרְבֵּי עֵינַיִם, וּמֵהֶם עֵינָם אַחַת. /

וְקוֹלָם מְקוֹנֵן, מְרַשְׁרֵשׁ, מְאַבֵּךְ / תְּפִלּוֹת-סוֹד אֲפֵלוֹת מִתְפַּתְּלוֹת

עַל בְּשָׂרִי / וַאֲנִי – / נִשָּׂא וְעוֹלֶה, מְלֻטַּף לְחִישׁוֹת.

יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מֵת, אֲנִי רוֹעֵד. / וְאֵין מִמַּה לִּפְחֹד עוֹד / אֲבָל אֲנִי

מְפַחֵד: / אִם יֵשׁ גָּרוּעַ מִמָּוֶת, יוֹפַע נָא! / וּזְעָקוֹת עוֹלוֹת מִקְּצֵה

עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ – / אֵי שָׁם לְמַטָּה נְשָׁמוֹת / נֶאֱחָזוֹת בְּגוּפִים. /

רַק שֶׁפֹּה אֵין כְּלוּם וְאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת: / אֲנִי מֵת. / וְשֶׁלֹּא כִּמְהוּמַת

הַחַיִּים / הַמָּוֶת עִנְיָן דֵּי שָׁקֵט; נֵצַח אוֹ שְׁנַיִם עוֹבְרִים / וְשַׁלְוָה

יוֹרֶדֶת עָלַי.

בשבוע שעבר חגג המשורר והמתרגם ומייסד עמותת הליקון לשירה עכשווית, אמיר אור, את יום הולדתו השבעים ברוב-עם, במועדון "צוותא" בתל אביב (יום ההולדת עצמו חל בראשית החודש). אור, ילד או נער נצחי מבחינתי, הצטרף לא מכבר לקהילת השירה של האגודה שלנו וזו הזדמנות נהדרת מבחינתי להודות לו על כך וגם לברכו בברכת מזל טוב חמה ליום הולדתו (שחל בראשית החודש). השיר שלפנינו פותח את ספר שיריו החדש, הייחודי והחמישה-עשר במספר, "זְנח כל תקוָה: היֵה" (2026, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 90 עמ')., לספר עצמו, שזה השיר המבואי שלו, ארבעה פרקים ואלו הם לפי סדר הופעתם: שער 1: החידה; שער 2: דברים ודבָרות; שער 3: שיחות עם הראי; שער 4: המיתוני (תרגומים).

האם נכון לבחור בשיר זה דווקא כברכת יום הולדת לאמיר? ראשית, זה שיר פרי עטו ועוד כזה שפותח את ספרו החדש כך שאני משוכנע שהוא לא יתנגד לעצם הבחירה ושנית, למרות עיסוק השיר במוות, עיסוק שהוא לא רק רוחני אלא גם מיתי, יש כאן מעשה-יוצר של ממש, שלמרבה ההפתעה יש בו גם הרבה חיוניות. לכן גם בחרתי ככותרת לטור ציטוט חיוני במיוחד, "בני יער לובשים סביבי את גופם", שלמרות שהמשכו מעורר בעתה הרי שעיקרו הרחש והלחש שרוחש סביב הדובר בשיר מצד הנשמות הנאחזות בגופים אי שם למטה. בהמשך לכך, השיר דווקא נחתם בברכת-שלווה: "שלא כמהומת החיים / המוות עניין די שקט; / נצח או שניים עוברים / ושלווה יורדת עלי". מהדהדות כאן תפיסות רוחניות של המוות מהמזרח כמו למשל זו הבאה לידי ביטוי ב"ספר המתים והחיים הטיבטי" מאת סוגיאל רינפוצ'ה (1992) ואחרות.