אך טבעי הוא, שביום שבו נודע על מציאתו של הנווט האמריקני בריא ושלם באיראן וחילוצו ממנה בידי הכוחות המיוחדים של ארה"ב, נכריז כאן על המשורר ד"ר מולי פלג (יליד 1957, רמת גן, חיפה) כמשורר החודש שלנו וזאת משום שהוא עושה ממש בימים אלה בארה"ב בשנת שבתון. ליקטתי כמה פרטים אודותיו מהמרשתת ומהערך עליו בויקיפדיה. תחומי המחקר האקדמיים של פלג הם יישוב סכסוכים והקצנות פוליטיות. הוא סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטה העברית במדע המדינה וביחסים בינלאומיים ועשה מסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת אינדיאנה, שם התמחה בתהליכי הקצנה פוליטיים. הדוקטורט שלו יצא לאור גם כספר בשם "להפיץ את זעם האל – מגוש אמונים ועד כיכר רבין" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). במהלך הקריירה האקדמית שלו, שלא אפרט את כולה כאן, פרסם פלג חמישה ספרי מחקר והגות בהם הספר "אילו מילים יכלו להרוג: כישלון השיח הציבורי-פוליטי בישראל" (2003, אקדמון) וממואר. עד כה פרסם המשורר ד"ר מולי פלג ארבעה ספרי שירה ואלו הם לפי סדר הופעתם: "קור אות חיים" (1997, הקיבוץ המאוחד); "התרחשות" (2013, פרדס); "כף רגל במים" (2020, אבן חושן) ו"בימי תהייה" (2025, קתרזיס). ספרו הראשון זכה בפרס הארצי לשירה על שם רון אדלר וספריו הבאים זכו למענקים ממוסדות ציבוריים (קק"ל, מפעל הפיס ועיריית חיפה בהתאמה). בימים אלה עמל פלג על ספר שירים חדש. אחיו של המשורר, איש האקדמיה והפעיל הפוליטי לשעבר, הוא הבמאי, המחזאי ושחקן התיאטרון והקולנוע הנודע רוני פינקוביץ', שהתמודד במשך רוב חייו הבוגרים עם מחלת הטרשת הנפוצה ובחר לסיים את חייו בהמתת חסד בשווייץ ב-2020. אני מספר את המידע הביוגרפי המשפחתי הזה כאן גם מכיוון ששירי הספר "בימי תהייה" הוקדשו ע"י פלג "לאחי רוני, באהבה, בגעגוע ובתקווה שהוקל לך" וגם מכיוון שיש בספר שירים העוסקים בתהליך הפרידה ממנו.
על שירתו של מולי פלג כתבה בשעתו המשוררת, הסופרת והמתרגמת מאיה בז'רנו כי יש בה השפעות מבורכות משירות יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ' ונתן זך וכי הטון הפואטי שלה הוא משהו מעין זה: "אני רוצה להבין את החיים שלי. אני רוצה לומר אודותם משהו ברור, תמציתי ומסכם מבלי לגרום עוול ונזק לאיש. במילים אחרות: זוהי שירה אנושית" ("בעור מתוח ונפש בועטת", הארץ, ינואר 1998). אולי בהמשך לדבריה אלו של בז'רנו, אצטט מתוך ספרו האחרון עד כה, "בימי תהייה" (עריכה: נועה שבתאי) את השיר "רוח": "בְּעֵינֵי רוּחִי / אֲנִי רוֹאֶה אוֹתִי עָף, / דּוֹאֶה / לְאָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיִיתִי / וּלְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה. // מֻקָּף אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים, / אֲבָל אֲנִי לֹא מִכָּאן. // עִם שַׁדְכָן גָּדוֹל / אֲנִי מְנַסֶּה לְהַצְמִיד אֶת דַּפֵּי הַחַיִּים, / שֶׁלֹּא יִתְעוֹפְפוּ בָּרוּחַ הַפּוֹרֶצֶת / מֵהַדֶּלֶת שֶׁנּוֹתְרָה קְרוּעָה" (עמ' 14).
