* / אלקס ריף
הַבֹּקֶר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי בְּנִי:
אִמָּא, בְּרוּסִית.
אָז הֵכַנְתִּי לוֹ חֲבִיתָה, בְּרוּסִית.
וְהוֹשַׁבְתִּי אוֹתוֹ עַל הַסִּיר, בְּרוּסִית
וְקָרָאתִי לוֹ "דִּירָה לְהַשְׂכִּיר" בְּרוּסִית.
הַיֶּלֶד הַצַּבָּר שֶׁלִּי
אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אוֹתִי שׁוֹבֶרֶת זִכְרוֹנוֹת
בִּשְׂפַת אִמִּי,
נִזְכֶּרֶת בְּעַצְמִי
לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה
תּוֹבַעַת – אִמָּא, בְּעִבְרִית.
כְּשֶׁנִּפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ בַּגַּן
לֹא הִצְלַחְתִּי לְחַבֵּק
בְּרוּסִית.
***
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אַתֶּם בָּאָרֶץ,
אָמְרָה לִי הַפְּקִידָה בַּדֹּאַר,
וַעֲדַיִן מְדַבְּרִים עִם הַיְּלָדִים שְׁלָּכֶם
רוּסִית.
הבוקר שמעתי את המשוררת ומנכ"לית "לובי המיליון" אלקס ריף (ילידת 1986, צ'רנוביץ, אוקראינה, נתניה, ת"א) מתראיינת אצל נורית קנטי בגלי צה"ל בנוגע לפועלם של הווטרנים הרוסים, אותם לוחמים יהודים שלחמו בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית, לקראת ציון יום השנה ה-81 לניצחון של בעלות הברית על הנאצים במלחמה, שיחול מחר (9.5). בעקבות דבריה של ריף פתחתי את ספר שיריה השני, "בעיר הלידה" (2024, הוצאת פרדס, עריכה: טל ניצן, 72 עמ'), שקדם לו הספר "טפשונת משטרים" (2018, הוצאת פרדס, עריכה: יעל גלוברמן) וחיפשתי בו שיר או שירים על הווטרנים אך לא מצאתי. יחד עם זאת מצאתי את השיר בכוכביות שלפנינו (עמ' 25), שבסדר השירים בסוף הספר סומן כ"[הבוקר ביקש ממני בני]" לפי מילות הפתיחה שלו, שיש בו משום התכתבות עם הדברים שנאמרו בראיון לאמור: ריף נגד תרבות המחיקה של עברם של העולים החדשים כאן בארץ. לכן היא גם הקימה את "לובי המיליון" לקידום זכויות וצרכים של 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית וכן גם הייתה ממייסדי "הבריגדה התרבותית", לשילוב סיפורם ותרבותם בתרבות הישראלית והרי השיר, שיכול היה להיקרא בדיוק כך, "בְּרוּסִית", משורר בדיוק על הדברים הללו. מעניין, שלמרות שהנושא העיקרי של הספר הוא חוויית הלידה והאימהות, דווקא שיר זה הוא זה שהוטבע על פני הכריכה האחורית שלו. כלומר, הרצון כאן הוא להראות שלא מדובר רק בתיאור חוויית לידה ואימהות אוניברסליות אלא גם בכאלה שיש להן זהות ספציפית, תרבותית, לאומית, עדתית ובמקרה הזה: רוסית (ילידת אוקראינה).
