בַּאֲבַק דְּרָכִים אֶל שַׁבָּת / אילה אלבאז

מנוחה / אילה אלבאז

 

שְׁמָרִים, סֻכָּר, מַיִם

הַמְתָּנָה קְטַנָּה

לִקְצֹץ בָּצָל וּלְטַגֵּן

לְנַגֵּב אַף פִּצְפּוֹן בְּמִמְחָטָה

לֹא רַכָּה מַסְפִּיק.

שְׁנֵי קִילוֹ קֶמַח פָּחוֹת קֹמֶץ

מַיִם לְפִי מִדָּה

עִרְבּוּב

קִפּוּל קִפּוּל קִפּוּל

קִפּוּל

שִׂמְלָה מִתְלַכְלֶכֶת

בַּאֲבַק דְּרָכִים אֶל שַׁבָּת

מְכַסָּה בְּמַגֶּבֶת

מְהַדֶּקֶת שְׁמִיכָה עַל פָּעוֹט

הַמְתָּנָה

שׁוֹֹלֶפֶת שַׂקִּית מֵהַקְפָּאָה, מַיִם חֲמִימִים

מַגַּע אֲפוּנִים קְרִירִים אֶל סִיר רוֹתֵחַ.

מְסִירָה אֶת הַכִּסּוּי

קוֹרֶצֶת מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת

פּוֹתַחַת סִדּוּר שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּלֵיל הַטְּבִילָה הָרִאשׁוֹן

מְדַלֶּגֶת אֶת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, אֶת הַתְּפִלָּה עַל הַבָּנִים,

מְבָרֶכֶת וְדוֹמַעַת.

מְגַלְגֶּלֶת

מְגַלְגֶּלֶת

מְגַלְגֶּלֶת וְגוֹלֶלֶת

שׁוֹזֶרֶת מַנִּיחָה מְכַסָּה

מְכַוֶּנֶת אֶת הַחֹם

מוֹצִיאָה תַּבְנִיּוֹת עִם נְשִׁיקָה זְנוּחָה.

קוֹרֶצֶת לְלֶחֶם מִשְׁנֶה

וְאַחֲרֵי תַּבְנִית רִאשׁוֹנָה

נִגְמַר הַמָּקוֹם.

מַכְנִיסָה אֶת גּוּפִי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה,

וְנוֹתֶנֶת לְךָ לְסַיֵּם.

 

השיר היוצא-דופן "מנוחה" מופיע בספר השירים החדש של המשוררת ד"ר אילה אלבאז (ילידת 1983, ירושלים), "חורים של משמעות" (2025, הוצאת פרדס, עריכה: טלילה ציפר, יוני דוד, עמ' 51-50). בגב הספר מצוין כי אלבאז היא "סופרת, משוררת ועובדת סוציאלית קלינית. ממקימות מיזם 'מקליפות עושים ריבה' – שירה במרחב הציבורי, ומיזם המדגרה לנשים כותבות" וכן גם ש"חורים של משמעות הוא ספר השירה הראשון שלה שיוצא באופן מסורתי. קדם לו הספר "גלויות" שהוציאה בתגובה למלחמה, כספר שירה מפורק.".

השיר "מנוחה" הוא מופיע לקראת סוף הספר, שלא מחולק לשערים, כחלק מרצף של כמה שירים קצרים יותר על השבת ובהם "שלישי", "שאלת תם", "שבת היא" ו"עונג שבת". מדוע הוא יוצא דופן? כי לא זכור לי תיאור כזה מפורט של הכנת חלה או חלות לקראת סעודת השבת בשירה הישראלית החדשה. הוא העלה אצלי במחשבה את שירו הידוע של המשורר אברהם שלונסקי (1973-1900) מלפני מאה שנה, "בואי כלה", הכולל, בין השאר, את הבית "עטוף נא ריבוני גופנו בטלית / נזמר נא בקול: בואי כלה / נשינו היפות תדלקנה הנרות / ואנו נקדש על החלה" (השיר פורסם לראשונה בעיתון "דבר" ב-1926 ואחר כך בספרו של שלונסקי "לאבא-אמא" ב-1927 וב-1971 הולחן בידי יאיר רוזנבלום לביצוע של מוטי פליישר ומאז זכה לתהודה רבה ולביצועים רבים נוספים). שירה של אלבאז כולל כמה סממנים יהודיים נוסף על הסעודה עצמה וההכנות לה ובהם הקריאה בסידור התפילה את התפילה על הבנים, לשלומם ולבריאותם ולמציאת זיווג טוב להם ועוד וכן הקריצה ללחם המשנה, המכוונת אל הברכה היהודית על שני כיכרות לחם או חלות בכל אחת מסעודות השבת או יום טוב.

סיום השיר דווקא נדמה כנסוג מהיבטי הקדוּשה הנ"ל ומתכתב גם עם כותרת השיר, "מנוחה" אבל גם אולי מוסיף לשיר נופך נוסף, חלילה לי מלהעז ולומר אבל ייתכן שאפילו ארוטי.