בשישי שאני אוהבת / שלי שחר

בשישי שאני אוהבת / שלי שחר

כָּךְ אֲנִי מְחַשֶׁבֶת זְמָנִים:

מִתְעוֹרֶרֶת לְרֵיחַ הַבֹּשֶׂם שֶׁלְּךָ,

שֶׁנּוֹתַר תָּלוּי בָּאֲוִיר.

בַּמִּטְבָּח, רֵיחַ עַגְבָנִיּוֹת

הַמַּמְתִּינוֹת בְּסַבְלָנוּת בַּסִּיר כְּבָר

כִּמְעַט שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת.

הֵן לֹא מְמַהֲרוֹת.

עַל הַמִּטָּה נִפְרַשׂ סְדִין כֻּתְנָה רַךְ,

הַמַּחְזִיק בְּתוֹכוֹ רֵיחוֹת.

רֶגַע לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

אֶשְׁטֹף מֵעַצְמִי אֶת הַכֹּל.

אֶתְמַסֵּר לַמַּיִם.

אֶשְׁקַע בַּמִּטָּה, בַּמִּזְרָן, בַּכֻּתְנָה הָרַכָּה.

אַתָּה תִּשְׁקַע לְתוֹכִי.

אֲנִי אֶתְעַטֵּף בְּךָ.

השיר "בשישי אני אוהבת" מופיע בספר הביכורים של המשוררת ואשת החינוך שלי שחר (ילידת 1975, עתלית), "רק בגוף אני לבד", שראה אור לאחרונה בהוצאת "אָלֶף" (עריכה ספרותית ולשונית: נמרוד שיין, עמ' 52). שלי שחר הצטרפה לא מכבר לקהילת השירה שלנו ואני שמח לפרסם כאן שיר מתוך ספר ביכוריה בבחינת היכרות ראשונית עם כתיבתה.

מעניין איך השיר הזה, שמופיע לקראת סוף הספר ולפני שיר אהבה יפהפה בשם "נְגַלֶּה" (עמ' 53) מתכתב עם כותרת הספר, "רק בגוף אני לבד", שכן כולו עוסק ביחד הפנים-ביתי, ביום השישי. כך, אפילו העגבניות, שממתינות בסבלנות בסיר, הן ביחד כמו איזו להקה. התיאור הזה הזכיר לי שיר שפרסמתי כאן לא מזמן בשם "אדום" ("כאשר לא אחשוב על עגבניות", כך הוא נפתח), המזכיר גם הכנת המַטְבּוּחַה לשבת מאת המשוררת ואמנית הספוקן-וורד נעמי מנדלבאום מתוך ספר שיריה השני, "האם יש לך חלון? – יומן מלחמה פואטי" (2026, עילאי הוצאה לאור, עמ' 15). בשיר של שלי שחר המון ריחות תלויים באוויר אבל גם רצון במנוחה, ברגיעה, בשלוות הנפש והגוף, באהבה.