חזית / יעל רן
גּוּפִי זִירַת מִלְחָמָה
כֹּל יוֹם פִּגְזֵי כְּאֵב מְשֻׁגָּרִים
כָּל יוֹם אַזְעָקוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת
וְנַפְשִׁי מְצֻלֶּקֶת מֵרְסִיסֵי יְדִיעָה
סְבוּכָה בִּתְבוּסָתָהּ
בְּדוֹמֶה לְמוֹלַדְתָּהּ,
לֹא יִהְיֶה בָּהּ שָׁלוֹם.
השיר "חזית" פותח את ספר ביכוריה של המשוררת יעל רן (ילידת ירושלים), "מבעד לעצב השקוף" (2025, פרדס הוצאה לאור, עורכת: ענת לוין, עמ' 9). יעל רן נבחרה להיות משוררת החודש שלנו, במדור שהעורכת האחראית שלו היא המשוררת טל פאר, ואנחנו נלווה את יצירתה כאן באתר במהלך החודש הקרוב. בשיר הפתיחה אנו רואים שימוש בשפת המלחמה המוכרת לכולנו מהשנתיים האחרונות (פגזים; אזעקות; רסיסים) אך זו שפה שנעשה בה שימוש לצורך תיאור כאבי הגוף האישי בשיר קצר, שבסופו ממריא אל המשל הלאומי: נפשה המצולקת של הדוברת בשיר "סבוכה בתבוסתה / בדומה למולדתה, / לא יהיה בה שלום.". האמנם?
בגב הספר, שהיקפו 89 עמודים והוא מחולק לשלושה שערים לפי הסדר הבא: מיפוי מצב הכאב; במקום הזה כבר הייתי; אנחת שבר סדורה, כתבה העורכת, המשוררת והסופרת ענת לוין את הדברים הבאים: "מבעד לעצב השקוף מתאר מסע אמיץ של אישה צעירה המתמודדת עם מחלה כרונית. יעל רן חוקרת את מפת הגוף הדואב, אוספת עדויות ומשרטטת בדיוק רב את קלסתרון העצב. בדרכה, היא חושפת את קשר השתיקה האופף את הפיברומיאלגיה – 'המחלה השקופה' – ואת יחסה החשדני של החברה כלפי האנשים החולים בה. בשפה חושנית ומוזיקלית להפליא, מניחה רן לפנינו כתב עדות שהוא גם כתב תביעה. היא דורשת להיראות, להישמע, שירתה משמשת לה פנס וסולם – מאירה את מציאות חייה ומציעה דרכי ריפוי: באהבה ובתשוקה, במונולוג הפנימי שבין אישה לבין עצמה, ובחירוּת שהשירה מעניקה". באופן מפתיע, אציין, שהקריאה בשירי הספר חושפת לא רק שירי כאב אלא גם לא מעט שירי עונג ואפילו התענגוּת.
לצד דברי העורכת צוין גם בכריכה האחורית כי יעל רן היא "בעלת תואר שני באבחון ובטיפול בלקויות למידה, אוניברסיטת בר-אילן. בוגרת כיתת השירה של 'הליקון'. מייסדת ועורכת הדף המקוון 'עט לשירה'. שיריה פורסמו בכתב עת בארץ ובחו"ל, הוצגו בתערוכות, זכו בתחרויות ואף הולחנו ובוצעו על ידי מוזיקאים".
בצילום המצורף: המשוררת יעל רן; קרדיט לצילום התמונה: נתן יעקובוביץ.
