דווקא משוררת שאני ממש אוהב / נמרוד שיין
כְּמוֹ שִׁלְטֵי הַקַּרְטוֹן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה
שֶׁתּוֹקְעִים בֶּעָפָר עַד שֶׁהַמַּצֵּבָה מוּכָנָה.
כָּךְ, עַל הַמַּדָּף בַחֲנוּת סְפָרִים אַחַת בְּאָלֶנְבִּי,
רָאִיתִי סֵפֶר דֵּי חָדָשׁ שֶׁלָּהּ (בְּעֶצֶם עֲרֵמָה)
בְּעֶשְׂרִים שְׁקָלִים לִיחִידָה.
"זֶה הַכֹּל?" אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַמּוֹכֶרֶת,
"אֲבָל הִיא מַמָּשׁ טוֹבָה."
"אָז קַח לְךָ אֶחָד הַיּוֹם," הִיא אוֹמֶרֶת,
"אוֹ שֶׁזֶּה לִגְרִיסָה."
השיר "דווקא משוררת שאני ממש אוהב" מאת המשורר נמרוד שיין מופיע בספר שיריו החדש, הרביעי, "פותח רגע סוגריים" (2025, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 79). בדש הפנימי הקדמי של הספר מצוין כי שיין הוא "איש תקשורת, שדרן רדיו, עורך תוכן, מנחה סדנאות כתיבה ומורה לספרות" ולפי השיר שלפנינו אפשר גם להוסיף לו תואר נוסף: מבקר של מצב השירה בימינו, שכן מה יש לנו כאן בעצם בשיר הזה: מצד אחד גילוי אהבה מצדו של הדובר בשיר כלפי משוררת שהוא ממש אוהב (לשון הדיבור מזכירה גם את שם הספר, הלקוח מן השפה היומיומית העכשווית ומסופו של שיר אהבה בשם "כל החיים" בעמ' 31), המעלה במחשבה גם את המשוררים שהוא פחות אוהב ויחד עם זאת גם תיאור המצב העגום של השוק שיש לספריה של המשוררת האהובה עליו בחנויות הספרים: הם נמכרים ממש בזול או שייגרסו. פתיחת השיר מקברית, בהקשר הזה. בתוך כך עולה כאן גם השאלה: האם זה אכן היעד של השירה, של אותה משוררת או של כל משורר שהוא: למכור את ספריו בחנויות הספרים בזמן אמת? ואולי היעד הוא הנצח? שירתו של נמרוד שיין היא חריפה וחדת מבע בדרך כלל ולכן השיר שלפנינו יכול לעורר אותנו למחשבות. את השיר אני מפרסם כאן היום גם אפרופו הבשורה שסיפר השבוע ברשת הפייסבוק המשורר, הסופר והעורך יחזקאל רחמים על כך שסדרת ספרי השירה בעריכתו, "דבר בעולם", תוצג בחנויות הספרים של רשת צומת ספרים במקום בולט, דבר שמעורר עניין וראוי למעקב.
