שירה כחיפוש ומסע / דויד לידר
אני מבקש לכוון ברשימה זו את הזרקור לצד אחד מני רבים באשר למה היא השירה עבורי
ואדגיש כי במילה "שירה" אני כולל כאן מנעד רחב יותר מספרי השירה בלבד.
"נֹכַח הַיָּם לַהַט וְנִצְנוּץ דִּמְעָה
לְפֶתַע קוֹל: 'כְּתֹוב שִׁירָה, הֱיֵה כְּקוֹנְכִיּוֹת'"
(מתוך ספרי הרביעי "שירי אהבה"; 2020, הוצאת פיוטית)
מתוך ובתוך תקופה סוערת בעברי בא בי איזה רסיס קול מוזר, משפט לא ברור – מה הכוונה "הֱיֵה
כְּקוֹנְכִיּוֹת"? לאחר כשנה שבה נהגתי לקרוא עיתון יומי על כל מוספיו, החלפתי העיתון בספרי שירה, רומנים וספרי
עיון והגות – שם הבנתי והרגשתי טמון איזה פתרון למשפט שבא בתוכי.
השירה והספרוּת בכלל הפכו בעיני למסע לגילוי האמת ולניסיון לפריצת דרך אל הדבר לכשעצמו.
עם השנים למדתי על עיקרי תפיסת הפוסטמודרניזם הרדיקלי (בשוני לפוסטמודרניזם המתון) – אין
אמת, ואולי אין כלל מציאות ואין אני. ניסיתי בכל ישותי למצוא טענות שכנגד.
השירה וההגות נסכו בי כוח לתת מענה. הקונכיות כסמל לאדם ולאנושות כולה – שצריכים ללמוד מתי
להיות בבלימה ומתי להיות בסער כאלמנט מהותי לחיי האדם והתפתחות אישיותו לאורך חייו ולאורך
ההיסטוריה האנושית. ולא! לא ניתן למחוק פנים בחול (כאמירה מאת ההוגה עמנואל פוקו) יש
אדם ויש מציאות! והשירה וההגות (וכמובן אהבה והתנסויות החיים המביאות את המוזות ליצירת
האמנות והספרות) הם הכלים איתם אנחנו יכולים מעט לגעת, להתקדם תוך כדי חיפוש ולפרוץ מעט
פנימה דרך המחסום של חומרי נפשנו – אל הנצחי, אל הדבר לכשעצמו.
(זאת כמובן בנוסף ובשילוב על המדעים המדויקים)
המשורר, הסופר וחוקר הספרות אריה לודויג שטראוס ( 1892-1953) כתב בספרו "האדם והשירה"
– כי השירה מסדרת מחדש חומרי הנפש אצל המשורר ואצל הקורא.
המשורר האנגלי פֶּרְסִי בִּישׁ שֶׁלִי (1822-1792) כתב בספרו "סנגוריה על השירה" – כי השירה
מאפשרת לחבר ולמזג עולמות ותחומים שונים לידי דבר אחדותי חדש.
שני אלמנטים אלו – סידור מחדש של חומרי הנפש ומיזוג תחומים שונים לדבר אחדותי חדש – הם
דוגמאות בולטות לכוח האמנות והספרות לפרוץ מעט אל הנסתר, אל הנצחי, אל האמת.
כמובן שכשמשורר לירי וארספואטי השירה עבורי היא, בין השאר, גם כלי לריפוי ולמשענת בימי
השגרה ונוכח פעימות המציאות, על כך דומה בעיני – כבר נכתב רבות על ידי יוצרים לפני.
- עד כאן רשימתו היפה והמרתקת לקריאה של המשורר ואמן השחמט, דויד לידר (יליד 1975, פרדס חנה) על מהי השירה בעיניו. לידר פרסם עד כה שישה ספרי שירה, ביניהם אפשר למנות את הספרים "שירת הקונכיות" (2012, הוצאת ספרי עיתון 77); "ואנו כשני רקדנים" (2013, כנ"ל); "שירי אהבה" (2020, הוצאת פיוטית) ו"חלמתי שאני מנגן על גופך" (2022, הוצאת אשכולות פואטיקה). ב-2024 ראה אור גם קובץ מאמרים פרי עטו בנושאי הגות וחברה בשם "ארמון בחול" בהוצאת ספרי ניב. לשמחתנו, דויד לידר הצטרף לקהילת השירה שלנו ממש מהשלבים הראשונים של הקמתה.
