סֶנְסִיוָרָה / נטלי שיר
עַרְפִלֵּי בֹּקֶר וְהֶבֶל פֶּה נוֹשֵׁף חַם עַל העֹרֶף
נוֹדֵף מִמְּךָ רֵיחַ מֻכָּר שֶׁל תִּירָס וְאֹרֶן,
עֵינַי נוֹדְדוֹת אֶל הַקִּיר,
כֶּתֶם רְטִיבוּת גָּדוֹל מִתְפַּשֵּׁט
וּמִתְפַּשֵּׁט
מִדַּי שָׁעָה הַמְּקָרֵר רוֹעֵם, נֶאֱנָק, וְנִזְעַק
"תּוֹעֵבָה".
הַסֶּנְסִיוָרָה זְקוּפָה, מַאֲזִינָה
סְבִיבֵנוּ מִתְהַדֶּקֶת אַשְׁמָה
סְלַח לִי עַל עֲוֹנֹתַי, אֲנִי בִּכְאֵבַי
דָּמִי נִגָּר, דָּמִי הֻתַּר
בַּדֶּלֶת
מַמְתִּין הַשָּׁלִיחַ
בשיר שלפנינו, "סֶנְסִיוָרָה" מאת נטלי שיר (ילידת 1984, גדלה בפתח תקוה ומתגוררת בראש העין), בחרתי לפתוח את אסופת השירה שערכתי במיוחד לחג השבועות תשפ"ו, ושפורסמה אתמול (21.5) במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ". הנה כמה מילים אודות מחברת השיר, נטלי שיר, מתוך הביוגרפיה הקצרה אודותיה, שפורסמה בסמוך לשיר בעיתון: "ביבליותרפיסטית, העוסקת במפגש שבין הנפש למילה. משיריה פורסמו במבחר כתבי עת ובאסופה 'שירת הלילה' של הוצאת יונה שחורה. כמו כן זכתה במקום הראשון בתחרות מקומית של 'מילה במקום' מטעם עמותת הליקון לשירה עכשווית, שבה היא גם לומדת. 'אוספת שירים לכדי ספר'" (הארץ, תרבות וספרות, 21.5.26, עמ' 6). מצרף גם את מה שכתבתי אודות השיר בדף הפייסבוק שלי, בבחינת מה שאני אוהב בו, בקצרה: את האופן הטבעי כמעט שבו היומיומי משתלב עם הדרמה הזוגית המתוארת במהלכו ואיך עצמים וחפצים וגם הטבע מואנשים כולם יחדיו לכדי מופע קאמרי, שכולל את השליח הממתין בדלת, שיכול להיות גם מבשר וגם את הסנסיורה, המכונה גם "לשון החותנת", הניצבת "זקופה ומאזינה" לכל המתרחש.
ניתן לקרוא בשיר עקב בצד אגודל, שורה אחרי שורה, ולנסות להבין מה בעצם מתרחש לנגד עינינו אם כי נדמה לי שהשיר לא מתפענח עד הסוף, כלומר מבקש להשאיר גם דבר מה עמום, שניתן רק לשיעור (מלשון השערה). במובן הזה, אנחנו כקוראים, נמצאים כמעט במעמד דומה לזה של השליח שממתין בדלת. הדוברת בשיר אמנם חושפת אותנו לרגעי השבר והמשבר אשר בבית, אלו המסומלים במילים כמו "תועבה" (מצד המקרר), "אשמה" (מצד בני הזוג, ככל הנראה) ו"עוונותיי" (מצידה), אבל היא לא בהכרח מנגישה עבורנו את הסיבות שהובילו לרגעים הללו, אותן רק נוכל לנחש. ברור לנו שהיא נמצאת בסבל, שאולי היא חשה כחוטאת אבל גם כמי שדמה הותר, כלומר גם כמי שאולי החטא בוצע כלפיה.
