הרבה זמן שלא עשיתי כאן פולו-אפ לשיר מן העיתונות ואולי הגיע הזמן לעשות כן והפעם עם השיר "מלחמה, ים, שקיעה" מאת המשוררת, הרקדנית והמורה למחול ולפילאטיס תמי כץ לוריא (ילידת 1963, נולדה בירושלים, גדלה בחולון ומתגוררת בתל אביב), שפורסם אתמול במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ" בעריכת בני ציפר בעמוד הראשון. עוד פורסמו בעמוד זה מסתו המרתקת של המשורר היהודי-פולני יוליאן טובים מ-1944, "אנחנו, היהודים הפולנים", בתרגומו מחדש של גילעד שירם (שהקדים לתרגומו פתח דבר מעניין ביותר) וכבר ראיתי שהמשוררת אורין רוזנר מאוד נלהבה מהמסה הזו ומתרגומהּ וכן שני שירים בתבנית הוילאנל מאת המשוררת והסופרת והמתרגמת עופרה עופר אורן, "מלקוש" ו"פצצת המצרר" (יש גם איור נהדר של יוליאן טובים מאת ערן וולקובסקי).
ולשיר של תמי כץ לוריא בהרחבה: לעומת התבנית הסדורה שבה נכתבו שיריה של עופרה עופר אורן (לעיל), כאן התבנית היא חופשית יותר ועדיין יש בה סדר מסוים: מילה לטור שירי בדרך כלל, לפעמים קצת יותר אבל ככלל, שורות קצרות, ריבוי פעלים (לקום, לקפוץ, לנעול, לרוץ, לדלג וכו'), יצירת תבנית באמצעות השיר של חיינו בעת המלחמה, באזעקות ובין האזעקות, בירידה למקלט (במקרה הזה), משהו שמייצר תחושה של תזזיתיות מאוסה (מלשון מאוס, זה לא משהו שהאזרחים נהנו להיות בו, אני מניח) וכל זאת בזמן ש"בחוץ מרץ משתוללת הפריחה". במילים אחרות: בזמן שנפש האדם האזרחי מתוזזת ומותשת ומתעייפת, נפש הטבע משתוללת באופן חיובי לכיוון של פריחה ולבלוב ונוצר הבדל תהומי כך בין האדם הממוקלט לבין הפריחה שבחוץ. תחושת התזזיתיות בשיר מושגת גם, אולי באמצעות היעדר סימני פיסוק בכלל לכל אורכו.
כותרת השיר מחברת אותנו גם לסופו: "מלחמה, ים, שקיעה" – הנה כאן דווקא יש סימני פיסוק, אולי כדי שנשהה מעט יותר את המחשבה על כך שהמלחמה לא בהכרח מביאה איתה עידן טוב יותר של שלום, שיבוא מיד לאחריה או כפי שנוהג לומר ראש ממשלת ישראל: "שלום מתוך עוצמה". ובכן, נראה שהתפיסה של המשוררת לוריא קצת שונה משלו או שהיא מתארת לעצמה את המשך הסכנה (הרי השיר יכול היה להיקרא גם "מלחמה, ים, זריחה" ולהסתיים לגמרי אחרת מכפי שהוא מסתיים). השיר נחתם בתמונת שקיעה מרהיבה: "בשעת הזהב / השמש / עין בדולח מסממת / שיער פרוש כחול עמוק / תנין שחור מפליג לתוך המים". הדימויים כאן הם חדים, ככתמי צבע גדולים וברורים בציור מופשט אבל יש להם גם פיגורות. השקיעה והים אמורים להפנט אותנו אך התנין השחור המפליג לתוך המים יכול להתדמות לצוללת או ספינת מלחמה ולכן יש בו משהו שיכול גם לעורר דריכות, אי נוחות, המשכיות של המלחמה גם אם אנו חושבים שהסתיימה.
