מראיינת: מכי חכם נאמן
היי קרן, אנחנו מכירות כבר מספר שנים, אבל בואי נעשה הכרות קצרה עבור הקוראים, תוכלי
לספר קצת על עצמך.
ראשית אני מודה על ההזמנה ועל ההזדמנות להתראיין ולשוחח איתך. אני קרן דוד הרטמן, משוררת,
עורכת, מטפלת בפסיכותרפיה גופנית. אני חיה בגבעתיים, נשואה ואמא לשניים. אני מלווה תהליכי
כתיבה ועריכה ומנחה סדנאות כתיבה לצד עבודתי בקליניקה.
ספרי בכמה מילים על הרקע שלך לכתיבה, מאין הכל התחיל? והאם היה משהו שסימן לך את
דרכך ככותבת, שבאמצעותו הבנת או גילת, "אני רוצה לכתוב שירה"?
אני כותבת שירה מגיל צעיר. בערך מגיל 11 ככה. אני ממש זוכרת את עצמי כילדה מנגנת שורות
בראש, מתהלכת בבית ומרכיבה אותן יחד. זה משהו שפשוט קרה ואחריו מילאתי במשך השנים
מחברות שירים ויומנים. בגיל נערות כבר היה לי ברור שאני כותבת וזו ליבת הזהות שלי ומשהו
שאעשה תמיד. לא הגדרתי את עצמי "משוררת" אבל הבחירה בשירה היתה מובהקת לגמרי ותמיד
הסתובבתי בסדנאות כתיבה וזירות של שירה (כמו "במה חדשה" באותה תקופה). אני חושבת שמה
שסימן את הדרך שלי, בין היתר, זו איזו נקודה כאמא, אחרי שתי לידות, שהרגשתי געגוע עמוק
לשגרת כתיבה ולזהות הכותבת שלי. אז גם הגעתי לסדנאות של מיה טבת דיין והדס גלעד שעודדו
אותי לעשות עם הכתיבה משהו ולצאת לאור. עד אז לא חשבתי על ספר או יציאה לאור כאיזה
יעד, פשוט רציתי להמשיך לכתוב שירה כי זה מה שאני ולהשתפר בכתיבה.
ספר השירה הראשון שלך "הכל צמא בך" יצא לאור בהוצאת לוקוס, ערכה אותו הדס גלעד, הוא
יצא לאור ב 2021 וזיכה אותך בפרס שר התרבות למשוררים בתחילת דרכם 2022.
תוכלי לספר על תהליך הכתיבה של הספר?
השירים הראשונים בספר נכתבו בסדנה של מיה טבת דיין והרבה מהשאר נכתבו בסדנה שנתית אצל
הדס גלעד. כמובן יש עוד הרבה שירים שכתבתי בין לבין, וגם שירים שכתבתי במסגרת מסלול קו 2
של הליקון. תהליך העריכה עם הדס היה הדבר הכי טוב שאני יכולה לאחל לכותבת שיוצאת לאור
לראשונה כי הדס עורכת עם המון אהבה והמון מקצועיות. יש איזה קודש שירה בתשומת הלב שלה
למילים כך שזה היה תהליך נהדר מבחינתי. תהליך היציאה לאור היה מלחיץ אבל טוב. אחרי
שסיימתי את מסלול קו 2 בהליקון הרגשתי יותר מוכנה ובשלה ואז פניתי לכמה הוצאות ולמזלי
התקבלתי ללוקוס שזו ההוצאה שרציתי ממש, כך שגם תהליך היציאה לאור היה נעים ומרגש.
ברבים משיריך הטבע העירוני של גבעתיים נכנס לתוך המרחב הביתי, מה היסוד לחיבור הזה?
למה את מכניסה אותו לשירתך?
אני מאוד מחוברת לטבע העירוני ומאוד עסוקה בשמות עצים ובמיני ציפורים. אני עוקבת אחרי העצים
שמחוץ לחלוני ואחרי הציפורים שהולכות וחוזרות, כך שבאופן טבעי זה חלק בלתי נפרד מהשירה
שלי. אני חושבת שההגדרה שלי ל"בית" כוללת את הטבע שמקיף אותו, ככה אני רואה את זה ומרגישה
את זה. זה מעסיק אותי במיוחד במעברי דירות, כשצריך להיפרד מעצים וציפורים שחייתי לצידם
ונקשרתי אליהם ולהתרגל לטבע עירוני חדש.
עבר זמן מאז יציאתו לאור, יש תהליך אצל משוררות/ים שככל שמתרחקים מהספר הראשון,
פתאום מגלים שיש שירים שלא היינו מכניסים לספר, יש משוררים שאפילו הכחידו את הספר
הראשון. מה יחסך לספר היום?
זו שאלה מעניינת שיוצא לי לחשוב עליה מדי פעם. אני מניחה שיש כל מיני "גלים" ביחס וברגש
שמתעוררים בי ביחס לספר הראשון. יש לא מעט רגעים שאני מרגישה רחוקה מסגנון הכתיבה של
השירים בו, או שאני ביקורתית אליהם ורואה בהם תמימות מסוימת או בוסר, אבל מצד שני הם כולם
עדיין קרובים אלי ופועמים בי. יש תחושה ברורה שאני כותבת אחרת כבר אבל השירים עצמם עדיין
"מאוד אני";. כשאני מקבלת פידבקים מקוראות וקוראים זה מקרב אותי לספר ולשירים בחזרה.
אנא בחרי שיר מהספר שאת אוהבת גם היום, נשמח לקרוא אותו והסבירי למה בחרת בו.
שאלת על טבע עירוני, ואני מתגעגעת מדי פעם לאזדרכת שפרחה מול החלון הגדול בסלון שלנו בבית הקודם, אז בחרתי את האזדרכת. נדמה לי שהוא מחזיק גם הרבה מהאווירה והמתח הפנימי של הספר:
האזדרכת / קרן דוד הרטמן
מַשֶּׁהוּ קָרָה הַשָּׁנָה.
הָאִזְדָּרֶכֶת מִחוּץ לְחַלּוֹנֵנוּ עָלְתָה וְהִתְרַחֲבָה
פָּרְצָה גְּבוּלוֹת כְּשֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ.
אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי
בְּכָל בֹּקֶר בִּימֵי הַסֶּגֶר יָשַׁבְתִּי מוּלָהּ
וְהִיא הִגִּישָׁה לִי עוֹד וְעוֹד
זֵרֵי תִּפְרָחוֹת לְבָנוֹת.
כָּרַתְנוּ בְּרִית.
בַּיָּמִים שָׁתַקְנוּ בְּלַהַט
בַּלֵּילוֹת הִסְתּוֹדַדְנוּ, עֵרוֹת,
עִם שַׁחַר הָיִיתִי לוֹחֶשֶׁת לָהּ
"אִזְדָּרֶכֶת, אִזְדָּרֶכֶת, תָּמִיד אֲנַחְנוּ מְצוּיוֹת".
עַכְשָׁו קַיִץ נוֹגֵעַ אַף הוּא בְּסוֹרְגֵי הַמִּרְפֶּסֶת
הִיא מְלַטֶּפֶת, וַאֲנִי רְצוּיָה.
"זֶה כְּבָר נִכְנָס הַבַּיְתָה" אַתָּה אוֹמֵר
וַאֲנִי מְהַנְהֶנֶת.
עוֹד מְעַט יַבְשִׁילוּ הַפֵּרוֹת
וּכְשֶׁיַּגִּיעוּ הַדְּרָרוֹת לֶאֱכֹל מֵעֲנָפֶיהָ
נוּכַל סוֹף סוֹף לָגַעַת בְּנוֹצוֹת הַטּוּרְקִיז.
עַד אָז, בְּכָל עֶרֶב,
אֲנַחְנוּ מְעַשְּׁנִים מוּלָהּ סִיגַרְיָה אַחַת
נוֹשְׁפִים לָהּ בֶּעָלִים וְשׁוֹתְקִים.
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לְךָ.
אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקַשֵּׁר לָעִירִיָּה.
מאילו משוררות/ים הושפעת בעבר ומאילו משוררות/ים את מושפעת היום?
כנערה קראתי המון סילביה פלאת', דליה רביקוביץ ואמיר גלבוע, ולמרות שגדלתי עליהם ואהבתי את
השירה שלהם הרגשתי שזה "רחוק" מהבית ומהזהות שלי. זה לא הפריע לי לאהוב את השירה
ולהיות מושפעת ממנה. אמיר גלבוע הוא השפעה מאוד חזקה ומרכזית על המוסיקה הפנימית שלי.
מאוחר יותר נחשפתי למגוון של שירה חדשה, מתורגמת ועברית, והרגשתי שזה ממש משנה אותי
ופותח אותי למחוזות חדשים. החשיפה לשירה מזרחית ושירה נשית מזרחית "החזירה" אותי לשירה
ונתנה לגיטימציה אחרת לכתיבה שלי, גם אם זה לא נושא מרכזי בה. אני מאוד אוהבת את שרון
אולדס ואדה לימון, בארץ אני ממש אוהבת את יערה שחורי, חיה לוי, עמוס נוי, ענת לוין, אורית מיטל,
שגיא אלנקוה ומיטל נסים. יש עוד כל כך הרבה משוררים נפלאים ומוכשרים שקשה לעצור מלמנות עוד
שמות, אבל זה סוג של ברכה בעיני. אני יודעת שיש נטייה לומר שהרשתות החברתיות "השטיחו" את
השירה או שיוצאת לאור "יותר מדי שירה" אבל אני חושבת שבזכות כל השירה ברשת ובזכות ריבוי
השירה הכרתי הרבה משוררות ומשוררים מעולים ממש.
והשאלה המתבקשת, מה קורה היום קרן? זה מאוד מסקרן, כי הנביעה הייתה שופעת ויש איזו
צפייה לדבר הבא, שתפי אותנו.
בימים אלו אני בודקת אופציות ומחפשת בית לספר השירה השני שלי. הוא מרגיש לי שונה מהספר הראשון אבל בכמה וכמה מובנים הוא גם דומה. חוץ מזה אני משקיעה לא מעט זמן ואנרגיה בפודקאסט שלי "יש לך זמן ויש לך שירה" ושקועה עמוק בסדנאות כתיבה שאני מנחה ובליווי כותבות וכותבים.
אשמח אם תרצי לשתף אותנו בשיר חדש פרי-עטך מהתקופה האחרונה.
לאפיס / קרן דוד הרטמן
שָׂנֵאתִי לֶאֱהֹב אֶת הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ בִּי
אֶת הַכָּחֹל הַצָּלוּל הַקְּרִיסְטָלִי שֶׁנִּפְרָשׂ אֵין קֵץ
שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט כָּחֹל עַד שֶׁיֵּשׁ רַק זֶה עַד שֶׁנּוֹבֵעַ עוֹד מִזֶּה מִן
הַמֶּרְחָב הָאַרְקְטִי שֶׁבּוֹ אָנוּ בָּאִים שֶׁאָנוּ כְּבָר בָּאִים שָׁם נֶצַח נְצָחִים
מִתְעַרְסְלִים בְּגַלֵּי קוֹבַּלְט כְּחֻלִּים בִּבְאֵרוֹת לַאפִּיס צְלוּלִים וְאֵין עוֹד יָרֹק בָּעוֹלָם
וְאֵין תְּכֵלֶת שָׁם וּכְלוּם חוּם בָּעוֹלָם וְאֵין אָדֹם וְאֵין דָּם רַק אֲנִי וְאַתָּה בִּמְעַרְבֹּלֶת מַבָּט
בִּמְצוּלוֹת מַבָּט בְּקַרְחוֹנֵי הַמַּבָּט שֶׁמַּקִּיפִים אוֹתִי אַט מַכְנִיעִים בִּדְמָמָה בְּקֹר הָרוּחַ
בְּרֵיחוֹ הַנָּקִי שֶׁל שֶׁלֶג כְּחַלְחַל בְּקַרְנֵי הָאוֹר הַכְּחֻלּוֹת בְּשַׁבְרִירֵי כָּחָל זוֹהֲרִים שֶׁמוֹתִירִים
סַמְרִירִים כְּחֻלִּים טְבִיעוֹת מַבָּט כָּחֹל הֶחְזֵר הִשְׁתַּקְּפוּתִי הַכֻּלִּית בְּכָחֹל מְאֵינְכְּחוֹל
שֶׁאֵין לוֹ גּוּף וְאֵין לוֹ אֲחִיזָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻחְלָט הוּא אֵינְסוֹפִי אֵין לוֹ תֹּקֶף מְצִיאוּת
אוֹ שֹׁרֶשׁ קִיּוּם וְאֵין לוֹ הֵד וְאֵין עֵד בָּעוֹלָם לִכְחֹל עַד עוֹלָם שֶׁרַק אֲנִי וְאַתָּה בּוֹ
שֶׁבָּאנוּ בּוֹ שֶׁנּוֹלַדְנוּ וּמַתְנוּ בְּאִבְחַת מַבָּט שֶׁקָּפָאנוּ לָעַד בַּכָּחֹל הַצָּלוּל
בִּקְרִיסְטָל יְפֵה אוֹר לַאפִּיס שֶׁלִּי כְּחַלְחֲלִי אֲהוּבִי אֵינְהוּבִּי
עַד שֶׁאֵינְךָ שֶׁאֵינִי
