הפרפרים ממונטה סאן סבינו / רוני סומק

הפרפרים ממונטה סאן סבינו / רוני סומק

בְּבַת אַחַת בָּאוּ פַּרְפָּרִים אֶל רֹאשׁ הַבְּרוֹנְזָה

שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר ג'וּלְיוֹ סַלְבָדוֹרִי.

אֵינִי מַכִּיר עֲדַיִן אֶת שִׁירָיו, אֲבָל אַחֲרֵי

שֶׁמַּטְלִית רְטוּבָה מוֹחֶקֶת טִפּוֹת קָפּוּצִ'ינוֹ

מֵרָאשֵׁי הַפַּרְפָּרִים הַמֻּטְבָּעִים עַל מַפּוֹת הַפְּלַסְטִיק

בְּקָפֶה "דֶּה לָה לוּנָה", אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֶחָד כָּזֶה

רִחֵף שָׁם.

כְּמוֹ מָתֶמָטִיקַאי אֲנִי מְצַמְצֵם אֶת הַמֶּרְחָק

בֵּין פֶּרַח לַשֶּׁמֶשׁ, מַכְפִּיל בְּשִׁנֵּי אִשָּׁה

הַמִּתְעַלְּסוֹת עַל קְצֵה עוּגָה, מְחַלֵּק בִּשְׁתֵי עֵינָיו

שֶׁל סַלְבָדוֹרִי וְשׁוֹמֵעַ אֵיךְ כַּנְפֵי הַפַּרְפָּרִים

מִתְנוֹפְפוֹת כִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם.

המשורר רוני סומק הצטרף לאחרונה לקהילת השירה של האגודה שלנו כחבר של כבוד מבחינתי ולכבוד המאורע המשמח בחרתי לפרסם כאן זאת הפעם במדור שיר פרי עטו, "הפרפרים ממונטה סאן סבינו", שמצאתי בתוך הספר "נקמת הילד המגמגם – מבחר וחדשים 2017-1997" (2017, זמורה-ביתן מוציאים לאור, עמ' 60). במקור הופיע השיר בספרו העשירי "מחתרת החלב" (2005). יפעתו של השיר נגלתה לי בזכות משפט אחד המופיע בו, אגבי וכמעט נחבא אל הכלים ולאחר מכן, כשחיפשתי ברשת מידע על אודות המשורר ג'וליו סלבדורי, גיליתי שהמשורר ומבקר השירה אורי הולנדר כבר הגדיר את השיר שלפנינו כיפהפה ברשימה שכתב על ספר המבחר לפני שנים אחדות במוסף לתרבות וספרות של עיתון הארץ. החיפוש ברשת סיפק לי סקירת AI אודות סלבדורי כ"משורר איטלקי חשוב מתקופת הריאליזם והסימבוליזם המאוחר, שחי בשנים 1928-1863, ידוע בשירתו האינטרוספקטיבית, הרומנטית-דתית, ובחיבוריו עם חוגים ספרותיים ברומא ופירנצה, אך הוא אינו מוכר במיוחד בישראל". מעניין. יש עוד ציוני מקום שסומק חושף בפנינו כאן, העיירה הציורית מונטה סאן סבינו, שסלבדורי נולד בה ולכן כנראה נקבע בה פסל ברונזה לזכרו וקפה דה לה לונה, שאפשר מן הסתם להתחקות אחריהם אפילו עוד יותר כדי שנצליח לדמיין בעיני רוחנו בצורה הטובה ביותר את מה שהתרחש בשיר ובכל זאת, ולו לצורך הקריאה הראשונית בו ובתחושת החוויה הניסיונית שהוא מקנה לנו, אני מציע להתרכז באותו משפט כמו אגבי הפותח את הטור השלישי של השיר: הדובר בשיר, בן-דמות המשורר, מתוודע בפנינו בענווה על כך שהוא אינו מכיר עדיין את שיריו של ג'וליו סלבדורי. אלא שעכשיו קורה בשיר עצמו פלא השירה, שהיא נוצרת מעצמה, ממבטיו של המשורר המתבונן במה שמתרחש בבית הקפה ומהפרפרים המרחפים סביבו, אלו שבאו בבת אחת אל ראש הברונזה של המשורר המת. כל אלה ועוד מעוררים את דמיונו של המשורר החי לחשוב, הפעם בביטחון, שלפחות שיר אחד של אותו סלבדורי התרחש לנגד עיניו ממש ו"ריחף שם", בבית הקפה האיטלקי של העיירה הציורית. בסיום השיר יש אפילו מחיאות כפיים מצד כנפי הפרפרים לאותו השיר. כך, הפרפרים ממונטה סאן סבינו הם גם אלו שסייעו ליצירת השיר מלכתחילה וגם אלו שמהללים אותו לבסוף.

בתמונה המצורפת: המשורר רוני סומק לצד פסלו של המשורר האיטלקי ג'וליו סלבדורי. צילום: ליאורה סומק.