הצלתי את העולם מכַּנּוֹ הגבוה / תרזה קורונדי

להציל את הפה ממה שהושתק / גילי חיימוביץ'

שיר מאת המשוררת האורוגוואית תרזה קורונדי בתרגום מספרדית ואנגלית מאת גילי חיימוביץ'

 

כל כך עיוור ואילם

הצלתי את העולם

מכַּנּוֹ הגבוה

 

אָז אָמַרְתָּ לִי

שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לִהְיוֹת רְגוּעָה

שֶׁהַמַּיִם שֶׁשָּׁצְפוּ מַטָּה בָּאֲשָׁדִים

חַיָּבִים לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ קְעָרָה

לִיצֹר מוּסִיקָה עִם הַשּׁוּלַיִם

כְּאִלּוּ הָיוּ קְרִיסְטָלִים

מְלֻטָּפִים בֶּאֶצְבָּעוֹת

לִמַּדְתָּ אוֹתִי

שֶׁעָלַי לְהָנִיעַ אֶת הַחֲתִיכוֹת

לְאַט כָּל כָּךְ

עַד שֶׁיֵּרָאוּ חַסְרוֹת תְּנוּעָה

לְדַבֵּר לְאַט כָּל כָּךְ

שֶׁלְּשֵׁם הָעֶצֶם

כְּבָר לֹא הָיְתָה שׁוּם צוּרָה

הוּא הָפַךְ לְמִלָּה

פְּעוּרָה כְּמוֹ תְּנוּעָה

הַמְּצִלָּה אֶת הַפֶּה

מִמָּה שֶׁהֻשְׁתַּק

הֶרְאֵיתָ לִי שֶׁעָלַי

לְמַשֵּׁשׁ אֶת הָרֵיק

בֵּין הֶעָלִים

שֶׁל הָאָבִיב הַמֻּקְדָּם

לְהִשְׁתַּהוֹת שָׁם

כְּדֵי לִהְיוֹת לְשׁוּם דָּבָר

לַהֲפֹךְ לְמַשַּׁב הִתְבּוֹנְנוּת

אֲנִי יוֹדַעַת עַכְשָׁו

שֶׁמִּלִּים

יְכוֹלוֹת לְהִתְפָּרֵק

בֵּין הַשְּׂפָתַיִם

יָפְיָן הוּא אֵין סוֹפִי

וּכְשֶׁאַחַת מֵהֶן נוֹפֶלֶת

הֵן לְגַמְרֵי מְאַבְּדוֹת אֶת מַשְׁמָעוּתָן

הֵן אֵינָן אֶלָּא אוֹתִיּוֹת הַמִּתְחַכְּכוֹת זוֹ בָּזוֹ

גּוֹפָן שֶׁתְּמוֹסֵס

עַד לָרֶגַע הַמְּדֻיָּק

בּוֹ יִתָּכֵן וְנִבְכֶּה

 

שירהּ של המשוררת האורוגוואית החתרנית תרזה קורונדי, "כל כך עיוור ואילם / הצלתי את העולם / מכַּנּוֹ הגבוה", הוא שיר ארס פואטי מפתיע, פרוע למדי. אפשר לומר על השיר הזה שהוא אכן שירה צרופה, תרתי משמע, ללא מעצורים לא של פסיקים ונקודות ולא של האסוציאציות הנגזרות מתכניו. הוא נשפך כמו נחל של מילים – או אולי דמעה דווקא כמו שיכול לרמז סופו – המפלס, מצייר, את דרכו על הדף החלק, כמו חוצה את הדף לשניים, עובר בין ריק לריק על הדף החלק.

השיר משקף את האסוציאציות של הכותבת לגבי שירה ושפה בדימויים שיש בהם מן החושניות ויוצרים הקבלה מרומזת להתמסרות לאהוב. הוא מעיד על תפיסת השאלה מה היא שפה, יכולותיה ומגבלותיה תוך משחק בין איפוק לחופש, בין צורה, איבוד צורה ולמה שחסר צורה מלכתחילה, כמו למשל מים ששוצפים באשדים ועם זאת, צריכים להתאים לפתחה של קערה. המבנה של השיר, שהולם כל כך את תוכנו, כמו בכל שירה גדולה, כבר על ההתחלה מלהטט עם הקונספט המסורתי של מה זה שיר ואיך הוא נראה כבר בכותרתו.

קורונדי ממציאה פה מין יצור חדש, היא לא מוותרת על כותרת אלא צרה ממנה צורה חדשה שהיא ממציאה, מין אלטר אגו של השיר, או אולי המשוררת, שלוש שורות, אומניפוטנטיות מאוד, שהן כמעט כמו מיני שיר בפני עצמו. הן יכולות אכן להיקרא כמעיין כותרת, או אולי דווקא סיכום של השיר, ומונחות כעזר כנגדו, תרתי משמע, בצד ההפוך של הדף.

קורונדי מפנה את השיר לדמותו של אהוב עלום המלמד אותה איפוק. שניהם מייצגים מין כוחות יין ויאנג בשיר, הרכות המתפרסת שלה, של המים, של המילים לעומת ההדרכה או הציוויים של דמות הגבר המצדדים בפעולות הדורשות למתינות ושליטה עצמית כמו לנוע לאט, להתאים את אשדי המים השוצפים לתוך קערה. השיר מרמז ששילוב שתי האיכויות האלו הן מה שיצור מוסיקה, שפה, המים השוצפים מצד אחד, ומצב שני ניתוב הזרימה שלהם לתוך הקערה בה ינגנו על שוליה, כשם שהמילים בשירה יוצרות מוסיקה משלהן.

אחד הדברים היפים והייחודיים שהתרגום לעברית מעניק לשיר, הוא הכפילות של המילה "תנועה", שמעשירה אותו בלשון על לשון שלה, אם להשתמש במשחק מילים מכוון. קורונדי מתייחסת לחוסר התנועה של הקריסטלים שהיא מזיזה, וכן גם לדיבור איטי כל כך עד שהוא כמעט חסר תנועה, עד כדי כך ששם העצם מאבד את צורתו והמילה עצמה נותרת פתוחה בזכות התנועה הדקדוקית שלה. תנועה הרי מאפשרת הדהוד, בניגוד לעיצור, ו"מצילה את הפה ממה שהושתק", כמו שקורונדי כותבת. מילה נוספת שהבחירה בה מעתירה על השיר מיופייה של העברית, היא המילה "גופן" בבית האחרון. שהרי ב"גופן" טמון השורש של המילה "גוף" והמשמעות הזו טמונה בתפיסת המילה "גופן" בעברית, כאילו הגופן הוא זה המעניק לאותיות את גופן.

האיכות הזו של העברית הופעת את הדימוי למוחשי ותורמת להאנשה של האותיות בשיר המתוארות כמתחככות אחת בשנייה. כמובן שהעובדה שלמילים בעברית יש כינויי גוף, או כמו שיונה וולך כתבה ש"העברית היא סקס מניאקית", מוסיפה להאנשה שלהן כאן. היות וגם בספרדית, שפת המקור של השיר, למילים יש כינויי גוף, אין ספק שזה לא רק משרת את השיר אלא תומך בתפיסת השפה של מחברת השיר. לעומת זאת, בתרגום של השיר לאנגלית למשל, האיכות הזו יורדת לטמיון.

במהלך השיר הדוברת עוברת מעין תהליך של התאיינות, היא לומדת להשתהות עד לכדי הפיכתה ל"שום דבר", "משב של התבוננות", מה שמעיד במידה רבה את תפקידו של המשורר על סמך השיר, להתבונן עד כדי שייטמע בסביבתו ויבחין בסמוי מהעין, ביופיין של המילים עצמן, ברגע המתמיר הזה בו הקונקרטי הופך לרעיון או תפיסה מופשטים. האם זו דרכה של המשוררת להצליח להושיט יד כדי להציל העולם האומלל מהכן הגבוה עליו הוא ניצב?

יפה לראות איך המים עצמם עוברים טרנספורמציה במהלך השיר ומאשדי מים ששוצפים בשטף ממקור חיצוני, השיר ודימויי המים הולכים ומתכנסים אל הטריטוריה האינטימית, בה האותיות כל כך קרובות זו לזו, (ואולי גם ללב?), עד שייתכן שיתמוססו והזוג המתואר בשיר, הדוברת הנוכחת והגבר הנפקד, ייתכן ויבכו, כמתוך רווחה או פורקן.

אורוגוואי שבה תרזה קורנדי חיה וכותבת, היא הקטנה שבמדינות אמריקה הלטינית, (לא לבלבל עם פרגוואי הגדולה בהרבה), ומכאן שהפחות ידועה בניהן, בטח לעומת ענקיות שירה באזור כמו ארגנטינה וצ'ילה שהניבו לא מעט משוררים שזכו לתהילת עולם, כמו כמובן פבלו נרודה הצ'ילאיני שזכה בפרס הנובל, או המשוררת היהודייה ארגנטינאית אלחנדרה פיסארניק, שאת שניהם הפליאה לתרגם טל ניצן, וכן המשוררת הידועה בת זמננו, לואיסה פוטורנסקי, שלמרבה הצער אינה ידועה מספיק בארץ למרות שספר ראשון שלה בעברית בתרגום רמי סערי, "חמישה מקורות, חמישה גשרים", יצא לאור לפני כשנתיים. עם זאת, סצנת השירה באורוגוואי ובפרט בעיר הבירה, מונטווידאו תוססת מאוד והיא נמנית עם ערי הספרות של אונסק"ו. אלו ערים במקומות שונים בעולם שמשתפות פעולה במיזמים ספרותיים שונים ויש בהן דגש על אירועי ספרות למיניהם. חבל שגם ישראל לא לוקחת חלק במיזם הזה, שכרגע באקלים הפוליטי העוין יכול כנראה רק להיות חלום.

קורונדי עצמה היא גם פרפורמרית, מה שאולי ניכר גם בשיר הזה על הלהטוטנות שבו, וכן מתרגמת, מרצה ומנחת סדנאות כתיבה באמריקה הלטינית. היא פרסמה 11 ספרים, בניהם גם ספר פרוזה אחד, שני ספרי שירה שראו אור בארגנטינה וכן ספר שמכנס הרצאות שנתנה באוניברסיטת פאלרמו בארגנטינה. היא זכתה בפרסים שונים ומשתתפת בפרויקטים בינתחומיים שונים כגון אלבום מוסיקלי המבוסס על שיריה, שאף  הוא זכה בפרס, ותערוכה עם איורים המבוססים על שיריה. קורונדי משתתפת בפסטיבלי שירה שונים בעולם, גם ערכה אנתולוגיית שירה בעצמה ושיריה באנגלית, אותם תרגמנו היא ואני ביחד, התפרסמו בירחונים בינלאומיים שונים. השיר הזה לקוח מספרהּ "זוג", בו כל השירים מופיעים בפורמט הייחודי הזה ומתארים בדרכם הלא לינארית יחסים אינטנסיביים מאוד של זוג וכן את הקשר העמוק שלהם למילה הכתובה.

 

• בצילום המצורף לרשימה: המשוררת תרזה קורונדי. קרדיט לצילום: סילבנה מארבוטו.
• גילי חיימוביץ' היא משוררת ומתרגמת. ספר שיריה האחרון עד כה, "ניסויים בפרידה", ראה אור בהוצאת ספרי עיתון 77 ב-2023.