מַיינה / לארי וייסמן
מוֹרְס הַחֹרֶף שֶׁל הַנַּחֲלִיאֵלִי,
הַבֻּלְבּוּל בַּעַל הַבַּרְדָּס הַשָּׁחֹר,
דּוּכִיפַת הַשַּׁרְבִיט וְהַכֶּתֶר
וְהַשַּׁלְדָּג, אֲדוֹן הָאֲגַמִּים בְּצִבְעֵי קַלְמָר –
בְּמִצְעָד סַסְגּוֹנִי הֵם נִצְּחוּ עַל יַלְדּוּתֵנוּ,
וְיָד עֲצֵלָה סוֹבְבָה אֶת יָדִית הָעוֹנוֹת.
בַּגַּגּוֹת וּבְצַמְּרוֹת הָעֵצִים מִתְחוֹלֶלֶת הֲפִיכָה:
כִּבּוּשׁ כּוּכִים, דְּרִיסַת בֵּיצִים, טִנּוּף נוֹצוֹת בְּדָם.
לֹא שׁוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׁירֵי הַגַּן –
נְבָלִים צְהֻבֵּי עֵינַיִם מִשּׁוּם מָקוֹם
בְּזוּגוֹת וּבִשְׁלָשׁוֹת בַּדֶּשֶׁא
מִתְנַפְּלִים עַל צִפּוֹרִים כְּפוּלוֹת בְּגָדְלָן.
אין גואל לצפורים
ואין נביא שיספד לסופן.
זֶהוּ דּוֹר הַמַּיְנָה, וּבְקָרוֹב הַכֹּל יִהְיֶה שֶׁלּוֹ –
מִגְרְשֵׁי הַחֲנָיָה שֶׁלָּנוּ, הַסְּתוּמִים בְּכַעַס,
וְהַשָּׁמַיִם, שֶׁמְּטוֹסִים צָפִים בָּהֶם
כְּמוֹ לִקּוּיִים בִּשְׂדֵה הָרְאִיָּה.
השיר "מיינה" מופיע בספר שיריו השני של המשורר והאדריכל לארי וייסמן (יליד 1959, ארה"ב, חיפה, רמת גן), "בשישית קולות בשביעית מלחמות" (2025, הוצאת קתרזיס, עריכה: אלון ארד, עמ' 15; ספר שיריו הראשון, "אֵלים על מדפים" ראה אור ב-2001 בהוצאת שופרא לספרות יפה). נתקלתי לאחרונה בכמה שירים המאזכרים את ציפור המיינה בספרי שירה ישראליים, עדוּת ספרותית להשפעתה על סביבתנו, אף אחד מהם לא שם אותה ממש במרכז כפי שעושה השיר של לארי וייסמן, "מיינה", שאולי גם משל היה לגורם כוחני שמשתלט על הסביבה. בערך הקצר על המיינה בויקיפדיה קראתי שהיא סוג של ציפור שיר ממשפחת הזרזיריים ושמוצאה מדרום-מזרח אסיה ועוד קראתי שם כי היא גורמת לנזקים לסביבתה וכן לרעש, ניזונה מחרקים, צוף, פירות אך גם מביצים, גוזלים, לטאות וזרעים. ממש מין פולש. האם התיאור הזה מחמיר מדי עמה? קראו את שירו של וייסמן ותיווכחו לדעת שאפשר להחמיר עם המיינה אפילו עוד יותר.
מעבר לנושא עצמו, התיאורים המטפוריים שבשיר הם מקוריים ביותר ומרשימים לקריאה כמו למשל השלדג, אדון האגמים בצבע הקלמר או היד העצלה שמסובבת את ידית העונות וגם הצורך או הקריאה לנביא, שיספוד לסופן של הציפורים הנדחקות מן הסביבה ומגורשות בידי המיינות, גם כאן ניכרת יכולתו של וייסמן לשורר את המתרחש בטבע העירוני באופן דרמטי, ספרותי, מחזאי אפילו.
