חוגגים יום הולדת למשורר משה טל

פרומתאוס / משה טל

לוּלֵא הַגְּדֻלָּה וְהַחֶסֶד שֶׁצָּלְבוּ

אֶת בְּשָׂרְךָ הַחוֹטֵא לָאֶבֶן,

אוּלַי עוֹד הָיִינוּ בִּתְקוּפַת הָאֶבֶן

אוֹ הַקֶּרַח – וּמִי הָיָה מֵחֵם

בְּלֵילוֹת קָרִים לִבְשָׂרֵנוּ הַחוֹטֵא,

לְבַד מִן הָאֵשׁ שֶׁמֵּעֵבֶר?

רְאֵה מַשּׂוּאוֹת רְחוֹקוֹת

וְדַבֵּר רַעֲיוֹנוֹת נֶאֱצָלִים

לְעֵיטִים הַמְּנַקְּרִים בִּכְבֵדְךָ.

בְּלֵילוֹת קָרִים סְבִיב הַמְּדוּרָה

אֵי מִי אוּלַי יִזְכֹּר וְיִתְמַהּ –

הֲיֵשׁ אֱמֶת הַנּוֹשֵׂאת אֶת מִשְׁקָלָהּ

בְּדָם וּבְדֶמַע?

המשורר משה טל (יליד 1953, חיפה) חוגג היום יום הולדת וזו הזדמנות נהדרת לפרסם שיר מתוך ספר שיריו הראשון, "פרומתאוס" (2024, הוצאת קתרזיס, עריכה: דורי מנור). בחרתי בשיר שנתת לספר את שמו (עמ' 51). פרומתאוס (מיוונית עתיקה פירוש שמו הוא "החושב מראש") הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית, בן לקבוצת הטיטאנית, שברא את האדם ממים ואדמה והעניק לו את האש לצורך הגנה. לאחר שזאוס, אבי האלים, העניש את בני האדם ולקח מהם את האש, פרומתאוס גנב ניצוץ מן האלים והחזיר את האש לבני האדם. כתוצאה מכך הוא נענש בידי זאוס, נקשר לצוק סלעים ו"זכה" לביקור של עיט שניקר בכבדו מדי יום, כשבלילה הכבד צמח מחדש כך שייסוריו חזרו ונשנו. בעקבות הסיפור המיתולוגי הזה, המושג פרומתאיות מסמל בתרבות מרדנוּת ומאבק של האדם למען החופש.

המשורר משה טל מדובב בתבונה רבה את הסיפור המיתולוגי ומתמקד אכן במרדנוּת וגם בחלוציות של עצם המעשה של פרומתאוס. בעיני עולה כאן דמות נוספת של חלוץ ההולך לפני המחנה, זה שמגלה את האמת לפני כולם או מסמל את הדרך החדשה לבאים אחריו. באתר "עברית" מצאתי שנכתב על הספר מטעם ההוצאה כי מדובר ב"אסופה של שירים מרגשים ומסקרנים החוצים את הנופים הסבוכים של נפש האדם, יחסי אנוש, מחאה והתבוננות מעמיקה בזמן" וכן גם שהם לוקטו משתי תקופות חיים: הצעירוּת וההורות המוקדמת אל מול תקופת הגמלאוּת. בעצמי אוסיף גם כי יש בשירי הספר הרבה תבונה ומקוריות מבט, מה שהופך אותם למעניינים לקריאה ובכל אחד מהם כמו צומח סיפור חדש ועולם חדש וראשוני ניבט מהם.