חייל חיזבאללה וחייל צה"ל נפגשים במקרה על שפת נהר

חַיָּל חִזְבַּאלְלָה וְחַיַּל צַהַ"ל נִפְגָּשִׁים בְּמִקְרֶה עַל שְׂפַת נָהָר.

הוּא רָצָה לִזְרֹק אוֹתְךָ מִדְּרוֹם לְבָנוֹן כִּי פָּלַשְׁתָּ לוֹ לַבַּיִת

וְאַתָּה הֶחְלַפְתָּ אֶת קַת הַנֶּשֶׁק הָאָמֵרִיקָאִי שֶׁלְּךָ כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת קַת הָעֵץ

שֶׁל הַקָּלַצְ'נִיקוֹב שֶׁלּוֹ.

בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה, הוּא מַכִּיר אוֹתְךָ לַחֲבֵרָיו הַלְּבָנוֹנִים,

הֶעָשָׁן שֶׁל מִקְטֶרֶת הַשָּׁלוֹם עוֹלֶה לִשְׁמֵי בֶּרְלִין.

הַנָּהָר שֶׁרָאָה לִוְיְתָנִים מִכָּל מִינֵי מִלְחָמוֹת אֲיֻמּוֹת, מִתְמַסְטֵל גַּם הוּא

וְאַתָּה יוֹדֵעַ, לָאַשְׁמָה אֵין סוֹף,

אֲבָל לַחֲבֵרוּת הַזּוֹ, עַל אַף שֶׁהִיא זְמַנִּית,

יֵשׁ עָנָן סָמוּי מִן הָעַיִן

שֶׁלּוֹחֵשׁ סוֹד מָתוֹק לֶאֱלֹהִים.

השיר שלפנינו לקוח מתוך ספר שיריו החדש, השמיני, של המשורר והסופר מתי שמואלוף, "באושר הזה רצית שאגע" (2024, הוצאת פרדס, עריכה: יוני דוד, עמ' 37). שמואלוף גדל בחיפה וכיום הוא גר עם משפחתו בברלין. במקור השיר ממוספר כמספר 7 מתוך 15 שירים צבאיים נון-קונפורמיסטיים למדי, המהווים את השער השני מתוך חמשת שערי הספר, "בסיסים, מחוסרי זיכרון", ואת הכותרת המופיעה כאן נתתי לו אני. כותרת המשנה של הספר מציינת כי כונסו אליו שירים מהשנים 2021-2017 אבל הנה נדמה כי השיר על צמד החיילים הללו משני צדי המתרס כאילו נכתב ממש בעצם הימים האלו של המלחמה וההסלמה. זה לא שיר נאיבי, המשורר יודע עד כמה הוא קשה ליישום במציאות, אבל זה שיר או מעין מעשיה או משל, שמאפשר לקוראיו עדיין לחלום על האפשרות של שלום גם אם זה נעשה בחסות ההתמסטלות של מקטרת