שקד / שמואל מוניץ
כְּמוֹ בְּשָׁקֵד, יֵשׁ בִּי
צִיאָנִיד
אֲבָל בְּכַמּוּת קְטַנָּה.
זֶה לֹא יַהֲרֹג אוֹתָךְ
שיר פתיחה כזה לספר שירים אני עוד לא מכיר. השיר הקצר, המכתמי, "שקד", פותח את ספר שיריו השלישי של משורר החודש שלנו, שמואל מוניץ (יליד 1995, גדל בגוש עציון ומתגורר כיום עם זוגתו, רחלי ווקס, בירושלים), "מצע מנותק" (2026, הוצאת פרדס, עריכה: אלחי סלומון, עמ' 7). קדמו לספרו זה הספרים "שום נס בחצי התורן" (2017, הוצאת אבן חושן) ו"לוחות הרפאים" (2021, הוצאת פרדס). מעניין לחשוב על שם הספר החדש, "מצע מנותק", שמזכיר לנו גם מצע של מפלגות אפרופו פיזור הכנסת והבחירות המתקרבות באוקטובר 2026 אבל גם מעורר תהיות לגבי הניתוק המוזכר כאן. בינתיים נתמקד בשיר הקצר הפותח את הספר. לפי סקירת AI, בשקדים מתוקים יש כמויות זניחות ובטוחות לחלוטין של ציאניד אך בשקדים מרים לעומת זאת יש רמות גבוהות של חומר בשם אמיגדלין אשר מתפרק לציאניד בגוף ולכן אכילת כמות גדולה שלהם עלולה להיות מסוכנת ואף קטלנית. ציאניד כידוע הוא תרכובת כימית רעילה.
במילים אחרות, אפשר כי השיר שיכול להרתיע בעצם מכוון דווקא למתיקוּת של הדובר בו אם כי מצד אחר אולי הוא בעצם מכוון לביקורתיות שיש בו או למצב של אי-שקט פנימי שהוא מבקש לסמן כלפי הנמענת בשיר כאות אזהרה, שימי לב, אני אולי יכול להיות נעים למראה אבל מתחת לפני השטח רוחשים גם דברים אחרים, בחלקם אפילו רעילים בבחינת 'זה לא יהרוג אותך אבל הישמרי לך, היזהרי מזה'.
