יוּני / ארלט מינצר
יוּנִי הוּא לֹא הָאַכְזָר בָּחֳדָשִׁים.
רַק 2 הֲרוּגִים מִיֶּרִי וְ-86 פְּצוּעִים
342 פְּשִׁיטוֹת עַל בָּתִּים, 488 עֲצוּרִים
206 אֱרוּעֵי יֶרִי – מִגַּז מַדְמִיעַ וְעַד פְּגָזִים:
116 בַּגָּדָה הַמַּעֲרָבִית, 90 בִּרְצוּעַת עַזָּה
כּוֹלֵל 31 נֶגֶד דַּיָּגִים ו-5 תְּקִיפוֹת אֲוִירִיּוֹת.
151 תְּקִיפוֹת מִצַּד מִתְנַחֲלִים, שֶׁהוֹתִירוּ
עוֹד עֵצִים כְּרוּתִים, פְּצוּעִים מֵאַלּוֹת,
מְכוֹנִיּוֹת וְשָׂדוֹת שְׁרוּפִים,
אֲבָל מִי סוֹפֵר?
כֵּן, יוּנִי חֹדֶשׁ רָגִיל שֶׁבָּרְגִילִים.
[2020]
אמנם הייתי צריך לפרסם כאן את השיר "יוני" במהלך חודש יוני החולף, שכן אז נבחרה המשוררת ארלט מינצר להיות משוררת החודש שלנו אבל ענייני שבוע הספר וענייני ספרים נוספים מנעו זאת ממני ובכל זאת, מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. השיר מופיע בספר השירים החדש, הרביעי של מינצר, "עכשיו זה פשוט" (2025, בית אוצר מוציאים לאור, עריכה: אמיר אור, עמ' 18). שירי הספר (88 עמודים היקפו) מחולקים לחמישה שערים וכוללים שירי אהבה מותרת ואסורה, שירי זהוּת, שירים על הזיקנה ועוד. השער הראשון, שמתוכו לקוח השיר שלפנינו, "אחרי ההודעה", הוא גם השער הפוליטי ביותר מבין שערי הספר ועוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבטה של מינצר, שהיא נקודת מבט רחבה יותר מהרגיל ולא מצטמצמת לדל"ת אמות של היהודים אם אפשר לתאר אותה כך. פתיחת וסיום השיר מתכתבות עם האמרה המפורסמת של המשורר האנגלי הנודע ת"ס אליוט (1965-1888) בפתח הפואמה שלו, "ארץ השממה" (1922): "אפריל הוא האכזר בחודשים". בסקירת AI מצוין כי "אליוט כינה אותו כך מכיוון שאפריל מביא עמו התעוררות וצמיחה, מה שרק מדגיש את הכאב והייאוש בניגוד לקיפאון הבטוח של החורף".
גוף השיר כולל נתונים סטטיסטיים, שמינצר אספה ממקור כלשהו והם כוללים תקריות צבאיות של צה"ל עם פלסטינים וכן של מתנחלים עמם. יש בפירוט המונוטוני הזה משהו מצמית ומזוויע יחד עם היותו פלקטי ואולי דווקא חרף היותו פלקטי. הרי הצירוף "רק 2 הרוגים מירי" בתחילת הטור השני של השיר אולי מתייחסים לנתון הזה בהשוואה לנתוני חודשים קודמים אך ברור שכל הרוג במציאות הוא עולם ומלואו והמילה "רק" מקטינה זאת, לכאורה במכוון. ההשוואה בין תקריות צבאיות לבין תקריות אזרחיות ראויה למחשבה ובחינה מעבר לגבולות השיר אבל בסופו של דבר מינצר כמו מבקשת לומר לנו באמצעות השיר שלה, שהמציאות הכללית עבור הפלסטינים באותו החודש בשנת 2020 הייתה קשה מנשוא אך יחד עם זאת גם 'רגילה' בעבורם.
ציון השנה בסיום השיר מאפשר גם מחשבה על השנים שקדמו לטבח השבעה באוקטובר 2023. לכל מי שחושב שהן היו שנים 'רגילות', בא השיר הזה ושירים נוספים של מינצר בשער הראשון של הספר ומצביע על כך שהן לא היו כאלה. אין כאן הצדקה לטבח הנורא שבוצע בידי החמאס אבל יש כאן תיאור מצב מהימן של המציאות ולא מיתיזציה שלה, כמקובל. מינצר גם נוקטת כאן בלשון שכמעט אסורה בשימוש כיום: "מתנחלים" היא כותבת ולא "מתיישבים" ולא "ההתיישבות הצעירה" ולא "החלוצים החדשים" וכדומה כפי שגורמים לא מבוטלים בציבוריוּת הישראליות מבקשים לכנות כך את הציבור הנ"ל. מספר התקיפות מצד מתנחלים כאן בחודש אחד, 151, הוא עצום.
