כְּשֶׁהָאָמָּנוּת מְשַׁחְרֶרֶת / שירי ברוק-שגיא

תַַּעֲנוּג לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ עַל כּוֹכָב הָאַלְפָא שֶׁל הַמִּלִּים / שירי ברוק שגיא

תַּעֲנוּג לְהִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ עַל כּוֹכָב הָאַלְפָא שֶׁל הַמִּלִּים

אַתָּה מְנַסֶּה לְהַרְכִּיב אוֹתִי כָּל הַלַּיְלָה

עַל אֻכַּף הַדְּבָרִים הַיָּפִים

וַאֲנִי עוֹשָׂה אֶת עַצְמִי נוֹפֶלֶת

סְתָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מָה לְהָרִים

מְדַבְּרִים עַל וַגְנֵר, הִיטְלֵר וְעַל בּוֹקוֹבְסְקִים אֲחֵרִים

(וְגַם עַל זֶה שֶׁבְּעִקָּר מְדַבְּרִים)

וְכָל הַזְּמַן אַתָּה מְנַגֵּן לִי בָּרֹאשׁ –

מוּזִיקָה, זוֹ רַק מוּזִיקָה

תַּקְשִׁיבִי כֲּמָּה הִיא יָפָה

נוּ תִּקְפְצִי כְּבָר,

תִּקְפְצִי מֵעַל מְשׂוּכַת הָרְכִיבָה הַחָפְשִׁית

וְתִרְאִי אֵיךְ זֶה נִשְׁמָע

כְּשֶׁהָאָמָּנוּת מְשַׁחְרֶרֶת.

השיר "תענוג להתווכח איתך על כוכב האלפא של המילים" לקוח מתוך ספר הביכורים בעל השם המסקרן של המשוררת שירי ברוק-שגיא (נולדה ב-1973 בקיבוץ איילת השחר ומתגוררת בתל אביב), "נבואות לאחור" (2025, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה: רון דהן, עמ' 9). למעשה, לשיר לכאורה אין כותרת אלא שהטור הראשון בו מודגש וכך הוא הדבר כמדומני ברוב שירי הספר. רב-רבדים הוא השיר הזה, שכל טור בו כמעט עולה על גדותיו מרוב המקוריות האסוציאטיבית של המשוררת, שהיא לא רק מקוריות אסוציאטיבית אלא גם מושכלת ומעמידה על דוכן השופטים את הקשר האפשרי הקיים בין אמנים גדולים בתרבות כמו המלחין הגרמני ריכרד וגנר (1883-1813), שנודע גם באנטישמיות שלו והשפיע על האידיאולוגיה הנאצית ושהמוזיקה שלו מוחרמת בישראל או המשורר האמריקני צ'רלס בוקובסקי (1994-1920) לבין שליטים פשיסטים אם לא הגדול והנורא שבהם, אדולף היטלר, מנהיג גרמניה הנאצית, יליד אוסטריה, שהיה בעצמו גם צייר (1945-1889). השיר נפתח בוויכוח בין הדוברת לבין הנמען בשיר על כוכב האלפא של המילים, אולי משורר שעלה לראש הכותרות ומשם נודד ומפליג במחוזות הדמיון של שירי ברוק-שגיא לשאלות על אמנות, שליטים ומוזיקה. הנמען הוא לכאורה כל יודע אבל נוכחותו יכולה גם להעיק או להטריד כי הוא מנסה להוביל את הדוברת אולי אפילו בכחש ואולי גם למחוזות שהיא עצמה לא רוצה להגיע אליהם. מצד אחר, גם היא משחקת מולו משחק ו'עושה את עצמה נופלת סתם, [רק] כדי שיהיה לו מה להרים', ככתוב בסוף הבית הראשון של השיר. יש כאן משחק כוחות ומשחק מוחות ואולי אף מאבקי כוח בין המינים (גם השיר "בובה ממוכנת" לדליה רביקוביץ יכול להדהד כאן).

הצירוף החותם את השיר מרפרר כמובן לסיסמא הנודעת, שהוטבעה מעל גבי שער הכניסה למחנה ההשמדה אוושוויץ-בירקנאו בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה: "העבודה משחררת" (בגרמנית: Arbeit Macht Frei), ושנועדה להטעות את קורבנות המחנה בהגיעם אליו לכאורה כדי לעבוד. עד מהרה הם יגלו כי הגיעו אל מותם הנורא (האמרה הזו הוטבעה גם בשעריהם של מחנות ריכוז נוספים בעת ההיא). יש כאן אולי מעצם הרפרור הזה, הפרובוקטיבי, גם מעין תמרור אזהרה בפני אלה הנוהים אחר האמנויות הנחשבות לגדולות מבלי לחשוב לעתים על המשמעויות ההרסניות שיכולות להיות להן. כאמור, שיר רב-רבדים ומעורר למחשבה כמו שירי הספר "נבואות לאחור" בכללותם.