בשוליים / ו"ה אודן
תרגום מאנגלית: נתן זך
כְּשֶׁרָאשֵׁי מְדִינָה
מַעֲדִיפִים לַעֲבֹד בַּלַּיְלָה,
עַל הָאֶזְרָחִים לְהִשָּׁמֵר לְנַפְשָׁם.
*
מִלְחָמוֹת, מְרִידוֹת, מַגֵּפָה, אִינְפְלַצְיָה:
מַה פֶּלֶא שֶׁחָלְמוּ עַל אֱלֹהִים
כְּעַל הִגָּיוֹן
מֻפְשָׁט, שֶׁלִּהְיוֹת בַּעַל גּוּף
אוֹ חָשׂוּף לְרֶגֶשׁ
הָיָה בְּגֶדֶר פְּחִיתוּת כָּבוֹד בִּשְׁבִילוֹ.
*
חֲסַר אָבוֹת,
הַלּוֹחֵם שֶׁצָּמַח מִן הָאַשְׁפָּה הִצְהִיר
שֶׁאָבִיו מוֹלִידוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.
*
אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הַצּוֹדֶקֶת,
הִיא הַמִּלְחָמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִצִּילָה
אֶת הַנַּצְרוּת, הָיוּ
יוֹתֵר אַרְמוֹנוֹת וְכֹהֲנֵי דָּת,
פָּחוֹת חוֹקְרִים וּבָתִים.
השיר "בשוליים" מאת המשורר האנגלי-אמריקאי ויסטן יו אודן (1973-1907) מופיע בספר "גם זה יין – מבחר שירים מתורגמים" מאת נתן זך בעריכת שרה אביטל (2026, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 32). הספר, המכיל 287 עמודי שירה מתורגמים של זך לעברית מאת 43 משוררים בהם פאול צלאן, אלזה לסקר-שילר, אלן גינזברג, וואלס סטיבנס ואחרים, ראה אור בפורמט צנוע יחסית מבחינת הכוונות שלו: בגב הספר יש אחרית דבר קצרה ובסוף הספר מקורות וזכויות יוצרים. לא נכתבו מבואות קצרים על המשוררים המתורגמים אלא שנות חייהם ותעתיק שמותיהם. זה הופך את הספר למאוד ממוקד-שירה למרות שיכול להיות שמהדורה מוערת הייתה מיטיבה עמו ועם קוראי השירים בני זמנינו.
שירי ו"ה אודן הם הראשונים להתפרסם בספר התרגומים הגדול הזה של זך, שתמונתו עמל על שיר [?] מעטרת את הכריכה הקדמית ונקראת: "נתן זך בחדר עבודתו" (הצילום גם הוא מעשה ידיה של שרה אביטל). רוב השירים הופיעו בקונטרס "הנה" שזך פרסם ב-1988 ואילו השיר שלפנינו יחד עם שיר קודם לו בספר בשם "אוגוסט 1968", פורסמו בגיליון 15-14 של כתב העת "פוליטיקה" בהוצאת התנועה לזכויות האזרח ולשלום מ-1987. סביר מאוד שאודן, שהיה משורר עם תודעה היסטורית מפותחת ועסק בשירתו כמו גם בחייו בשאלות דתיות (בצעירותו כפר בדת ולאחר שהיגר לארה"ב חזר לנצרות ולמחוזות הכנסייה האנגליקנית), כתב את מכתמי השיר הזה סביב אירוע או אירועים מסוימים אבל לשיר ולדרך שבה נכתב יש גם מהות כמעט אל-זמנית, כזו שיכולה להפוך אותו להיות רלבנטי אפילו לימינו אנו.
כך למשל לגבי פתיחת השיר, מקובלות ההתפארויות של תומכי נתניהו למשל על כך שהוא ישן מעט שעות בלילה או ביממה בכלל ועובד הרבה, והנה כאן בשיר דווקא העבודה במחשכים מוצגת כדבר מזרה-סכנה על האזרחים. גם סיום השיר מעניין בהקשר אקטואלי, אפשר לחשוב כאן על מלחמה שבה הצד שמנצח הופך את מנהיגו לאליל, בונה את ארמונותיו ומצדיק את אמונותיו בו ופחות מזה עסוק במחקרים, כלומר בהטלות ספק בריאות בשלטון ובבניית בתים, כלומר בדאגה לאזרחים עצמם. אולי לכן נקרא השיר "בשוליים", כי הוא לא עוסק בשלטון ובהנהגה אלא במי שאמורים להיות בלב החברה, האזרחים אבל לא פעם נדחקים אל השוליים בשל שגעון-הגדלות של המנהיגים אותם.
