לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל מַה הַצֹּרֶךְ בְּשִׁירָה / בנימין אלקובי

(שִׁיר שֶׁעָלוּל לֹא לְהִגָּמֵר) / בנימין אלקובי

לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל מַה הַצֹּרֶךְ בְּשִׁירָה,

זֶה כְּמוֹ לִשְׁאֹל מַה הַצֹּרֶךְ בַּחֲלוֹם,

אִם אֶפְשָׁר לְּהִסְתַּפֵּק בְּקוֹל,

מַה הַצֹּרֶךְ בְּמָשָׁל,

אִם אֶפְשָׁר בְּנִמְשָׁל, בְּמֶסֶר

מַה הַצֹּרֶךְ בְּמִלִּים,

אִם יֶשְׁנוֹ נִגּוּן,

מַה הַצֹּרֶךְ בִּשְׁאֵלָה,

אִם יֶשְׁנָהּ תְשׁוּבָה.

מַה הַצֹּרֶךְ בְּסוֹד,

אִם יֶשְׁנוֹ כְּבָר גִּלּוּי.

השיר בסוגריים, "(שיר שעלול לא להיגמר)" מופיע בספר שיריו העשירי של המשורר בנימין אלקובי (יליד 1961, תטואן, מרוקו, עלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן שבע והתגורר באשקלון וכיום מתגורר בחיפה), "דיוואן" (2025, הוצאת ארגמן מיטב, ייעוץ עריכה: ראובן שבת, עמ' 45), והוא מורכב מחמישה דו-טורים להם קודם טור אחד (להוציא את כותרת השיר הכמו-מאיימת) ובו שאלת המפתח: "למי ששואל מה הצורך בשירה", שאולי מזכירה לנו את שאלתו המפורסמת של המשורר יל"ג (יהודה לייב גורדון), "למי אני עמל? [בכתיבת שירה]" (1871). הדובר בשיר של אלקובי מספק כמה וכמה תשובות לשאלה הקרדינלית הזאת: למי ששואל מה הצורך בשירה, ותשובותיו נועדו להראות כי הצורך בשירה הוא לא בהכרח קיומי במובן הפיזי אלא כזה שמוסיף לחיים משמעות או מימד נוסף, מטפיזי אפילו, שבא לידי ביטוי בשאלות, משלים וסודות, בחלומות ובמילים. ביסודו, בנימין אלקובי הוא משורר שכותב שירת חוכמה ועסוק בחיפוש אחר המהויות הגרעיניות של טבע האדם והעולם והשיר שלפנינו מספק לנו דוגמא נפלאה למאפייני הכתיבה הללו של המשורר. סוף השיר גם מזכיר לנו את מאמרו הנודע של ביאליק, "גילוי וכיסוי בלשון" (1915). ברוח ביאליק ממשיך אלקובי ממרחק של יותר ממאה שנים ממנו וקובע כי השירה צריכה לו לאדם למען הרוח, סודותיה כמו גם גילוייה ותגליותיה.