לכתוב עכשיו ספר שירה / סמדר שרת
הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת בֵּין קִירוֹת
עִם הַסֵּפֶר הֶחָדָש שֶׁלִּי
לִכְתֹּב סֵפֶר שִׁירָה
בְּיָמֵינוּ – פְּעֻלָּה חַתְרָנִית
בְּעִדַּן הַמָּסַכִּים הַזֶּה
לְמִי אִכְפַּת מִסֵּדֶר הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ?
סֵדֶר הַשִּׁירִים בַּסֵּפֶר?
מָה זֶה לְעֻמַּת רֵיאָלִיטִי?
דַּוְקָא עַכְשָׁו
לַחְתֹּר לְפַשְׁטוּת, לְדַיֵּק.
תַּהֲלִיךְ מְרַתֵּק…
תְּחוּשָׁה פְּנִימִית בְּרוּרָה.
אַתְּ יוֹדַעַת עַל בְּשָׂרֵךְ
פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה
לִכְתֹּב, לִקְרֹא
עַכְשָׁו
סֵפֶר שִׁירָה.
את השיר שלפנינו מצאתי לאחרונה בספר השירים "עד הקיץ הבא" (2019, הוצאה עצמית, עמ' 10) מאת המשוררת והעורכת סמדר שרת (ילידת 1957, נווה ים, אשדוד), שלפי המצוין בדש הפנימי הקדמי שלו, זהו ספרה השביעי (מאז ראו אור לפחות עוד שני ספרי שירה שלה). במילים אחרות, ה'עכשיו' המופיע בשיר כבר בכותרתו, היה נכון לשנת 2019 או לתקופה שלפניה ומנגד, עידן המסכים הזה, המוזכר בשיר, הוא תיאור תקופתי שיכול להיות נכון הן לזמן פרסום השיר, הן לזמן שלפניו והן לזמן הנוכחי. נראה שגם הנושא המרכזי הנידון בשיר נכון לימינו ואולי אפילו ביתר שאת: נראה שגם היום, ב-2026, לכתוב ספר שירה עדיין יכול להיחשב כפעולה חתרנית וגם אולי לפעמים אפילו לדבר-מה תמהוני או כמאמר השאלות בסוף הבית השני והמשכו: "למי אכפת מסדר המילים שלך?… מה זה לעומת ריאליטי?".
השיר שלפנינו נכתב בכל מיני גרסאות ועל ידי כל מיני משוררים ומשוררות בני זמנינו (אני מכיר 'נוסחים' שלו אצל נעם פרתום, חגית גרוסמן ואמירה אמיתי, למשל). מה שמיוחד בתיאור של סמדר שרת, הוא הרצון שלה בהתכנסוּת פנימה באמצעות כתיבת ספר השירים וגם הראייה שלה את המהלך כולו כ"פְּעֻלָּה גּדוֹלָה" (הן מבחינת פעולת הכתיבה של השיר והן מבחינת קריאתו). כלומר היא לא מבקשת להרכין ראש בפני תכניות הריאליטי אלא להיפך, לשאת את (ספר) השירה שלה בגאווה, כלפי חוץ אבל גם ואולי בעיקר כלפי פְּנִים. לא במקרה, אחד השירים המז'וריים בספרה זה ומהארוכים שבהם הוא השיר "המחברת שזוכרת" בו הדוברת מתארת זיכרונות שלה, שנותרו על גבי המחברת מכל מיני סיטואציות בחייה ומאנשים שהכירה: "המחברת זוכרת הכל" (עמ' 69). בעידן המסכים הנזכר לעיל, את המחברת החליף לכאורה הענן אך נדמה שהיא עדיין נותרה בשימוש כדי להזכיר לנו אפשרויות הוויה אחרות.
