לא הכול במילים / עמיחי פילוסוף

לא הכול במילים / עמיחי פילוסוף

עַל הַחוֹף בְּסִינַי צוֹעֲדִים שְׁנֵי יְלָדִים יְחֵפִים.

לֹא הַכֹּל בְּמִלִּים.

גַּם הָרוּחַ מִתְמַסֶּרֶת מִן הַיָּם לְהִלָּטֵף

עַל הַמַּגָּע הַלַּח שֶׁל הֶעָלִים

וְלֹא בְּמִלִּים

לִפְנוֹת עֶרֶב לְאִטָּה עֲלָטָה יָרְדָה רַכָּה, וְשָׁתְקָה

מִי שֶׁיָּשְׁבָה לְיַד הַמַּיִם וְשָׁתְקָה.

לֹא תָּמִיד מִלִּים.

הַצְּמֵאִים הָיוּ נִשְׁבָּעִים

רַק הַמַּיִם הֵם מַיִם וְעוֹשִׂים מָה שֶׁמַּיִם עוֹשִׂים

וּתְנוּעַת הַגּוּפִים הַסּוֹבְבִים

הַנּוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים הָאֲחוּזִים לֹא נִגְלִים

בְּמִלִּים

השיר "לא הכול במילים" פותח את ספר ביכוריו של המשורר עמיחי פילוסוף (יליד 1987, ירושלים), "מכל אפשרות של אור" (2024, הוצאת משיב הרוח, סדרת חוט הכסף, עורך הספר והסדרה: אליעז כהן, עמ' 9). בגב הספר מצוין כי עמיחי פילוסוף הוא "בוגר ישיבת הסדר, ותואר ראשון בהפרעות בתקשורת" וכן שהוא "בוגר כיתת 'מזמור' ו'סדנת הספר הראשון' של משיב הרוח". מעניין לפתוח ספר שירים ראשון בהטלת ספק שכזו בכלל בעצם מעשה הכתיבה: "לא הכול במילים", אולי רצה המשורר לומר כאן שלא את הכל אפשר לתאר במילים, למשל את סצנת הפתיחה של השיר: "על החוף בסיני צועדים שני ילדים יחפים" ואת מה שמתלווה אליה אפשר לדמיין וכל אחד יכול לראות בעיני רוחו תמונה של הדבר הזה אך כמו רוצה כאן ובהמשך השיר פילוסוף לומר לנו: תראו, אתאר לכם בהמשך את הרוח והעלטה ואת מי שישבה ליד המים ושתקה ואת המים עצמם שהם רק מים ש"עושים מה שמים עושים" ועדיין, יישאר משהו שלא יתואר בגבולות השיר הזה ותצטרכו לדמיין אותו (למשל את השתיקה או למשל את תנועת הגופים). שם הספר, אגב, לקוח מתוך השיר "התבוננות בנר", המופיע לקראת סופו (עמ' 51) וגם הוא עוסק בעצם מעשה הכתיבה וגם מהדהד את האמרה היהודית הידועה על כך שכל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. השיר מתחיל כך: "לפרקים כבר השלמתי עם הייאוש, והשכחה / וההבהוב העדין סונט בכל קיומי" וגם סופו עוסק בהבהוב הנר הדולק ש"הוא כמו ילד שלי / שממנו לא אוכל לעולם פשוט לברוח / מִכָּל אֶפְשָׁרוּת שֶׁל אוֹר" (שם).