לא יודעים אם זה נחמן אחד או נחמי אחת: ראיון עם המשוררת נחמי רובין על אודות ספר ביכוריה, "שמש בלילה"

מילים נופלות עלי מהשמיים: ראיון עם המשוררת נחמי רובין על ספרה
החדש, "שמש בלילה" | מראיינת: שולמית אורבך; צילום ועיצוב הכריכה המצורפת לראיון: נחמי רובין

גילוי נאות: אני, שולמית אורבך, ערכתי את ספר השירה. עכשיו אפשר להמשיך.

המשוררת נחמי רובין (ילידת צפת, 1993) מוציאה בימים אלה לאור את ספר ביכוריה, "שמש בלילה" (הוצאה עצמית, עריכה: שולמית אורבך, 199 עמודים). ב2021 איבדה את בעלה באסון מירון. כיוצרת ומשוררת נחמי מתמודדת עם השבר בחייה גם על ידי כתיבה ושירה. ב2025 היא מוציאה ספר שמאגד שירים שכתבה לאורך השנים האחרונות בהתמודדות עם האלמנוּת.

1. מתי הבנת שהכאב שלך הופך למילים על דף? האם השירה הייתה שם לפני האסון, או שהיא נולדה מתוך השברים?

תשובה: "באופן כמעט אינטואיטיבי מצאתי את עצמי מקלידה מילים ואז מסתכלת על השיר
או המשפט שיצא ורואה בו לפעמים כאב, לפעמים שמחה או געגוע, ואיך שהמסגור של השיר
הביא אותו מרגש ונוגע. לפעמים השיר סיפר לי משהו שלא הבנתי לפני שכתבתי. תמיד
כתבתי וביטאתי דרך שירים ומילים, מאמינה שהכאב והאובדן הביאו בשירה רבדים נוספים."

בהמשך לדבריה, אצטט כאן לדוגמא את שירהּ של נחמי רובין, "טל תחייה": מִלִּים נוֹפְלוֹת
עָלַי מֵהַשָּׁמַיִם / מֵהָאָרֶץ / מֵחֲדַר הַיְלָדִים / מֵהַיָּרֹק שֶׁל הַטֶּבַע / מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלֹּא מָצְאוּ מָקוֹם /
מִכְּאֵב צוֹרֵב / מִשִּׂמְחָה פְּצוּעָה / מֵחָלָל הַשּׁוֹאֵף לְהִתְמַלֵּא (עמ' 107).

2. עבור אישה חרדית, שירה היא לעיתים כלי פחות שכיח לביטוי רגשי פומבי. האם הרגשת שזו שפה שמאפשרת לך להגיד דברים שאי אפשר להגיד בשיחה רגילה?

תשובה: "כשאני יוצרת אני פחות עושה את זה ממקום של אישה חרדית אלא מביאה את
העולם הפנימי שלי, שייתכן ומושפע גם מזה שגדלתי בקהילה הזו, אבל לא רק. אני גם
אוהבת שבשירה אפשר להגיש הרבה בקצת, בעיקר בעולם מתקדם שהכל הופך להיות קצר
ומהר, יש דברים שאני אומרת גם לא בשירה אבל השירה מאפשרת להגיש את הדברים
בצורה קצרה שמעניין/ נעים /מרגש לאכול".

3. למה בחרת להוציא את השירים כספר? האם היה זה צורך אישי בתיעוד, או רצון לתת כוח לנשים אחרות?

תשובה: "השירים הצטברו ורציתי לתת להם קורת גג מוחשית, פעלתי מתוך חדוות יצירה גם
כי אהבתי את השירים מבחינת הצורה והרעיונות, וגם האמנתי בכוח, בתוכן והביטוי שהם
יתנו לנשים אחרות".

הנה בהקשר הזה מתוך הספר, השיר "גילוי חמה": "אַל תַּסְתִּירִי יוֹתֵר / אַל תִּסְתַּתְּרִי / צָרִיךְ
אוֹתָךְ / מִי יוֹדֵעַ / אִם לָעֵת הַזֹּאת הִגַּעְתְּ / לַשָּׁנָה הַזּוֹ / לַיּוֹם הַזֶּה / לַחֹשֶׁךְ הַזֶּה" (עמ' 183).

4. השירה החרדית מתמקדת רבות בחיזוק ובאמונה. האם בספר שלך יש מקום גם לשאלות, לכאב החשוף, לרגעים שבהם הלב מסרב להתנחם?

תשובה: "כן, כתבתי על מצבים בתוך האובדן, והם כוללים קשת של רגשות ומחשבות, וכמובן
גם על קשר עם השם ותקווה, בעיניי קשה לחיות בעולם הזה בלי אמונה, ובזמני משבר עוד
יותר. אבל אני מאמינה באמונה שמחוברת לרגשות, לאמת המורכבת של החיים."

5. איך האמונה שלך השתנתה או העמיקה דרך הכתיבה על האובדן?

תשובה: "לא שמתי לב לשינוי באמונה בגלל הכתיבה דווקא. אני חושבת שהכתיבה נתנה לי יד במסע, בביטוי, וזה היה מקל ומרפא".

אצטט כאן בהקשר הזה שני שירים קצרים מתוך הספר, המדברים בעד עצמם: "אין מילים":
הָאוֹתִיּוֹת / שֶׁפַּעַם הִתְחַבְּרוּ לְמִלִּים / עַכְשָׁו מְפֹרָקוֹת / אָנָּא שְׁמַע / מָה שֶׁלֹּא יְכוֹלָה לְהַגִּיד" (עמ' 96)

ו"אלול": הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. / בֶּטַח מָצָאתָ אוֹתִי / גַּם אֲנִי כָּאן / נוֹשֶׁמֶת אֲדָמָה / אֲדֻמַּת עֵינַיִם /
בַּשָּׂדֶה / אֶפְשָׁר לִצְעֹק לְךָ / ולֹא יוֹדְעִים אִם זֶה / נַחְמָן אֶחָד / אוֹ נֶחָמִי אַחַת" (עמ' 77).

6. האם היו שירים שחששת לפרסם בגלל הציפיות של הסביבה?

תשובה: "פחות הרגשתי ציפיות מהסביבה, תהליך הכתיבה היה אישי. היו לי חששות לגבי
שירים מסוימים אם הם חשופים מידי ואיך הם יתקבלו, היו שירים שהורדנו בעריכה והיו
שפרסמתי מתוך אמונה בטוב שהם מביאים ושקולם צריך להישמע".

7. הכתיבה היא תהליך ארוך. האם יש שיר בספר שכתבת בשבוע הראשון, ושיר שכתבת שנה אחרי? האם השפה השתנתה עם הזמן?

תשובה: "זו שאלה מעניינת, יש שירים שכתבתי בהתחלה ואחרי שנה או יותר כנראה שלא
הייתי כותבת אותם. כתבתי כשהרגשתי צורך לכתוב, אבל כמו באבל נראה לי שזה גלים".

הנה בהקשר הזה מתוך הספר, השיר "אם תשוב היום": תְּגַלֶּה סוֹדוֹת מֵהַשָּׁמַיִם / וְנֵשֵׁב בְּיַחַד
/ עִם קָפֶה / וְעוּגַת פֵּרוּרִים / עַד שֶׁיֵּעָצְמוּ הָעֵינַיִם / וְכַנִּרְאֶה נִּשָּׁאֵר עֵרִים (עמ' 25).

8. מה היית רוצה שקוראת שלא מכירה את העולם החרדי תבין דרך הספר?

תשובה: "כמו במוזיקה שהיא מדלגת על מגזרים, גם בכתיבת הלב (והמחשבות והתובנות
מהמקום האישי) יש משהו שהוא מחבר וזה לא תלוי מגזר, מבחינתי כל אישה יכולה להזדהות מהמקום שלה גם אם סיפור חיינו שונה, לא רק מגזרית אלא גם משפחתית. בגדול
הייתי רוצה שהמילים שלי יפגשו אישה שצריכה אותם, ויתנו לה שיקוף, מקום, אור ותקווה".

9. איזה שיר בספר הוא הכי קרוב ללבך, כזה שאת מרגישה שבו דייקת את הכאב בצורה הכי מזוקקת?

תשובה: "יש שירים ומשפטים שמלווים אותי, קשה לבחור אבל שולפת אחד משמעותי שעולה לי עכשיו":

שלושה ושלושים יום לעומר

עָצַרְנוּ מִלִּסְפֹּר
מִלִּקְצֹר
לִקְּטוּ אוֹתְךָ
וַאֲנִי (לֹא) שִׁכְחָה
מִשְׁתַּזֶּפֶת
מִתְפַּזֶּרֶת
נְתוּנָה לְחַסְדֵי
הָרוּחוֹת וְהַשֶּׁמֶשׁ
צַעֲקָתִי הוֹלֶכֶת
בְּכָל הַשָּׂדֶה
שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
שִׁירִים שִׁירִים
(עמ' 41)

10. מה היית אומרת לאישה שנמצאת עכשיו בתחילתו של מסע דומה?

תשובה: "כמו בכל תחילתו של מסע, שתהיה בתפילה ובסבלנות ובעשייה שתקרב אותה
למטרה, זו דרך גדולה ללכת פסיעות קטנות (משפט מתוך הספר). ממליצה לקחת עורכת,
מאוד תומך שיש ליווי מקצועי להשבחת השירים ולפרסומם, שתהנה מהדרך, ותאזור אמונה
ואומץ להביא את המילים שעוברות דרכה לעולם".