שימו לב שימו לב כל חברי קהילת השירה שלנו! במיוחד לכבוד חג הפסח, ספרה החדש והמסקרן של המשוררת והסופרת חגית גרוסמן, "לבד בחדר בבית מלון" (2025, הוצאת נוודים לספרות מקור בעריכת עינת יקיר ויפתח אלוני, 127 עמודים), בהנחה מיוחדת עבורכםן: במקום 98 ש"ח (מחיר מקורי) ו-68.60 ש"ח (מחיר באתר האינטרנט של ההוצאה): בארבעים שקלים בלבד (40 ש"ח)! כנסו לאתר הוצאת נוודים באמצעות חיפוש פשוט בגוגל ותוכלו לרכוש את הספר במחיר המוזל הזה באמצעות הכנסת קוד הקופון המיוחד עבורכם/ן: Hagit Grossman. בכניסה לאתר תוכלו לראות עוד אפשרויות רכישה נהדרות של ספרים חדשים לחג כמו למשל "ויפאסנה – האמנות לחיות: מדיטציית ויפאסנה כפי שמלמד ס.נ. גואנקה" מאת ויליאם הארט (מאנגלית: עודד דגן, מהדורה שביעית ומחודשת, 206 עמודים) וגם אנתולוגיית סיפורים מאת המשוררת וסופרת הילדים הידועה נורית זרחי, "בשביל מה הארמון וכל הדקורציה", שנבחרה על ידי סופרים ישראליים נבחרים וכן ספרו החדש של פרופ' דן מירון, "הילד הוא אבי האיש – פרקי זיכרונות ילדות", שנדמה לי שפרקים ממנו התפרסמו לאחרונה במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
ספרה החדש של חגית גרוסמן מתאים במיוחד למשוררות והמשוררים חובבי המסעות וההופעות בפסטיבלי השירה השונים בארץ ובעולם וכך נכתב בכריכתו: "משוררת ישראלית יוצאת לקריאת שירים באירופה, מסע שהופך להרפתקה הנפרשת בין חדרי מלון, ערים וארצות. בעוד שהערים הן במה חשופה, חדרי המלון מתגלים לנוסעת כמקומות סתר פיוטיים, שאליהם מתנקזות דמויות שונות הלובשות גלימות ומהוות את השחקנים בסיפור שנפרש ברשת התרחשויות שעל פיתולי קוויה מניעה חגית את העלילה" ובהמשך, אולי אפילו ביתר דיוק: "לבד בחדר בבית מלון הוא ספר הרפתקאות של מאבק והתמרדות. סירוב להיכנע לכוחות המכתיבים וכופים יצירת זהות לכל אחד ואחת מאיתנו".
הנה קטע קצר מהרומן, המשקף את התנועה הזאת בין הקראוֹת השירה והמסעות לבין החדרים בבתי המלון, לא כולם נוחים לשהייה, מסתבר. כשגרוסמן – הרומן הוא אוטוביוגרפי אך לצד יסודות ריאליסטיים והתמודדויות זוגיות ופוליטיות יש בו גם לא מעט יסודות פנטסטיים – מגיעה בחורף 2013 לעיר הצרפתית מרסיי ולבית המלון פרפקטוּר (Prefecture), היא מוצאת לפניה "חדר עגום. גם לאחר הדלקת האור, נותר החדר חשוך… 'איך הגעתי לכאן?' שאלתי אותי. ריח עובש עלה מן השטיח במסדרון, מבעד לדלת המקולפת… החדר נראה לי כמו תא מעצר. המיטה הייתה מזרן זרוק על הרצפה. נדרשתי להיות עכברה ולמצוא מנוחה בתא הזה, אולי אפילו להודות עליו, כי לא היה לי מקום אחר במרסיי ומחר אֶקָּרֵא מכאן לקרוא שירים" (עמ' 28) ובהמשך, באותו החדר: "השתדלתי למצוא נחמה באמבטיה, אך במקומה גיליתי כוך קטן וכעור עם כיור ודוש. בפינה עמד שולחן צהוב ממתכת שרוטה. מיד ירדתי לרחוב; במחשבה מהירה של הישרדות, החלטתי להפוך את החדר לסטודיו, לרשום בו רישומים גדולים, להוסיף לו צבעים. … קניתי חבילת דפים גדולה, צבעי מים ועפרונות. אולם העפרונות היו חלשים מדי, וכך גם הגוף שלי. חסרת איזון ויציבות, לאחר ערב קריאת שירים של יין וחוסר שינה, הייתי מוכרחה למצוא כוחות חדשים. ירדתי חזרה לרחוב הראשי ולא הצלחתי לעצור את הדמעות" (עמ' 29). מטלטל? זה עוד כלום לעומת שפע ההתפתחויות וההרפתקאות של הרומן הזה, שגם אני מופיע בו לרגעים כדמות. הספר כולל במהלכו שירים משל המחברת ומשל המשוררים שהיא פוגשת באירועי הפסטיבלים השונים וכן גם בסופו תערוכת צילומֵי אוטו-פורטרט רבת-יופי, מרהיבה ממש, מעשה-ידיה של גרוסמן עצמה ומצלמת האולימפוּס שׂרוטת העדשה שלה.
*** בצילום העטיפה הקדמית של הספר שצירפתי כאן, נראית גרוסמן בדיוקן עצמי במלון אסטוריה, ג'נובה, 2014.
