מַטְּבּוּחָה לְשַׁבָּת / נעמי מנדלבאום

אָדֹם / נעמי מנדלבאום

כַּאֲשֶׁר לֹא אֶחֱשֹׁב עַל עַגְבָנִיּוֹת,

עַגְבָנִיּוֹת יִהְיוּ רַק עַגְבָנִיּוֹת

רַק פְּרִי אֲדָמָה עֲסִיסִי וְאָדֹם

כַּאֲשֶׁר אָדֹם יִהְיֶה רַק אָדֹם

עִם כֻּסְבָּרָה

עִם פִּלְפֵּל חָרִיף

עִם שֶׁמֶן זַיִת וְלִימוֹן

וּמֶלַח

וְשׁוּם

וְשׁוּם סֵמֶל

וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה

רַק מַטְבּוּחָה לְשַׁבָּת

רַק רֹטֶב פּוֹמוֹדוֹרוֹ לְחֹל

רַק עַגְבָנִיּוֹת

סְתָם עַגְבָנִיּוֹת

זֶה הַכֹּל.

השיר "אדום" לקוח מתוך ספר השירים החדש, השני, של המשוררת ואמנית הספוקן-וורד נעמי מנדלבאום (ילידת 1971, ירושלים), "האם יש לך חלון? יומן מלחמה פואטי" (2026, עילאי הוצאה לאור, עריכה: אורית קלופשטוק, עמ' 15), שקדם לו הספר "עדיף כלום אבוקדו" (2022, הוצאת ספרי ניב). בגב הספר החדש כותב המשורר שי חג'ג' כי "שירי הספר האם יש לָךְ חלון" [אגב, הוא כותב לָךְ למרות שכותרת הספר הראשית לא מנוקדת ומאפשרת לקרוא אותו גם בלשון זכר] נכתבו מתוך המציאות הקשה שנכפתה עלינו בשבעה באוקטובר 2023, ועם זאת אינם נכנענים לה. הם ספוגים רגשי אמונה, תקווה, אהבה, ומתובלים בחוויות היום יום בצל המלחמה" ונדמה לי שלפחות על כך שהשיר שלפנינו מתובלן דיו אפשר להסכים. אגב, כותרת הספר תורגמה לאנגלית באופן קצת שונה או פרשני לעומת שמו המקורי: ?Could you let the sky in.

בספר זיהיתי גם את השיר "לישון עם אמא של לירי", שהוקדש לחטופה לירי אלבג ושפורסם באסופה "מחרוזת תפילה", שערכתי יחד עם מכי חכם נאמן אי אז ב-2024 (הוצאת יונה שחורה). מנדלבאום מציינת בשולי השיר הזה לגבי אלבג: "תצפיתנית מוצב נחל עוז. נחטפה ב-7.10.23. שוחררה ב-25.1.2025" (עמ' 39-38). מספר מילים בודדות אבל כמה עולם ומלואו של חוויות קשות לצד אחת משמחת טמונות בתוכן. גם השיר "אדום" הוא כזה. מעין אתנחתא קולינרית בין השירים המתארים את המלחמה הקשה (בספר יש גם שירים שמוקדשים למי שנהרגו במלחמה והוא מוקדש כולו "לעומדים על משמר ארצנו וערי אלוקינו ביבשה באוויר ובים"; להבדיל יש בו גם ברקודים לסריקת ביצועי ספוקן-וורד של המשוררת למספר שירים מתוכו). המילה "דם" מרחפת מעל האתנחתא הקולינרית והמשוררת מנסה להימלט מפניה, כלומר, להגיע למצב שבו עגבניות יהיו רק עגבניות ואפילו כאלה מתובלנות, אפילו מטבוחה לשבת, כלומר משהו עסיסי וחי במקום המלחמה המכלה והורסת.