מַמְרִיא וּמַבִּיט מַטָּה כְּמוֹ רַחְפָן / אבי לוי

גבהים / אבי לוי

לזכר אברהם חלפי

אֲנִי יוֹצֵא מֵהַשֶּׁטַח-מֵת שֶׁלִּי.

מַמְרִיא וּמַבִּיט מַטָּה כְּמוֹ רַחְפָן.

מַתְחִיל לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה,

אֲבָל מַמְשִׁיךְ לִנְסֹק מַעְלָה,

וּכְבָר נִרְאֶה לְעַצְמִי כִּנְקֻדָּה אַלְמוֹנִית.

בִּגְבָהִים כָּאֵלֶּה גַּם צִפּוֹרִים שָׁרוֹת חַלְפִי.

כשהמשורר אבי לוי (יליד 1969, נולד ביפו, גדל בבת ים ומתגורר ברמת גן) כתב את השיר "גבהים", המופיע בספר שיריו החדש, הרביעי, "בוא ניקח את זה אופליין" (2026, הוצאת קתרזיס, עריכה: יואב גלבוע, עמ' 12), ספק אם תיאר לעצמו שהמילה התמימה "רחפן" תהפוך בימינו למילה כה נפיצה, תרתי משמע, אפרופו רחפני הנפץ הקטלניים שבהם החיזבאללה משתמש כנגד חיילי צה"ל בדרום לבנון ותושבי הצפון. ובכל זאת, זה מה שקרה. כמובן, שאין הכרח לקרוא את השיר בהקשר האקטואלי של אותו העצם המוזכר בו ואולי אפילו עדיף שלא לקוראו כך למרות שיש בו גם איזה זיק קטן של נבואיוּת משוררית, רוצה לומר, לעומת הדובר שיר שמתאר כיצד הוא יוצא מהשטח המת שלו כדי לראות את התמונה הגדולה, יש מי שלא השכילו לראות מבעוד מועד את איום הרחפנים הנ"ל.

ברובד הגלוי, השיר שהוקדש לזכרו של המשורר ושחקן התיאטרון אברהם חלפי (1980-1906), מתכתב עם שירו הקצר והידוע, ללא כותרת: "אני מצמצם את עצמי / כדי נקודה אלמונית – / שלא להטריד בגופי / מלכויות" (מתוך ספרו "בצל כל מקום", 1970, הוצאת עקד) אבל יש בו גם התכתבות סמויה עם השיר "רחיפה בגובה נמוך" מאת המשוררת דליה רביקוביץ' (2005-1936), המתאר מקרה של פגיעה קשה בילדה, רועת צאן, בהרים, בידי איש זר שעוקב אחריה, כשבמהלכו הדוברת מציינת כי היא מצאה לעצמה "שיטה פשוטה מאוד / לא מדרך כף רגל ולא מעוף / רחיפה בגובה נמוך", כלומר משהו שמתאר מעין אדישות של הפרט לסבלו של הזולת (השיר פורסם תחילה בכתב העת "חדרים" בחורף 1982/3 וכונס לאחר מכן אל ספרה "אהבה אמיתית" ב-1986). לעומת השירים הללו, השיר של אבי לוי מתאר רחיפה עד לגבהים, משם, מציין הדובר, כולם נראים קטנים, כנקודות אלמוניות או בעצם שבגבהים הללו כולם כבר נראים לעצמם כולל הוא עצמו כנקודות כאלה.

הנסיקה מעלה, מסביר לנו הדובר בשיר של אבי לוי, הניחן בפיקחון קיומי, לא בהכרח מאפשרת לנו לראות את התמונה הגדולה במלואה אלא להבין עד כמה אנחנו יכולים להיות בעצמנו כנקודות זעירות בחלל, אולי אפילו כאלה שהן חסרות משמעות ולכן הרצון לראות את אותה תמונה גדולה שמעבר לשטח המת אולי הוא בעצמו סוג של היבריס מצדנו.