מסע בעקבות המילים, מסע אל תוך החלום וקיום אחד שעשוי כולו מלים פוצעות

על סרגון בולוס ושיר אחד  / תירגם והקדים: אלטייב ע'נאים

משוררים, כמו שאר הקהילות והחברות בעולם, מחולקים לזנים, על פי מילותיהם אשר שופכים/כותבים ועל פי התנהלותם האישית ודרך חייהם. מנעד רחב מאוד של זנים: יהירים, בוהמיינים, מתנשאים, מכונסים, מלאי גאווה, חסרי ביטחון, שיפוטיים, זלזלנים, חמדנים ועוד ועוד. הזן של המשורר העָנָו הוא נדיר. הזן של המשורר הגאון שכולו ענווה, נדיר במיוחד. מתוך המנעד המגוון עד סחרור, יש חלק שהעניק את חייו, תרתי משמע, לנבירה, צלילה והתפלשות במעמקי רזי הלשון. סרגון בולוס (سركون بولص), המשורר העיראקי הגולה בארה"ב (2007-1944) הנו מסוג משוררים נדיר זה.

התקופה הייתה תקופת "מפץ גדול" ברחבי העולם הערבי: ההיפתחות אל ערוצי השירה המערבית המודרנית בת זמננו. בולוס שנולד בעיראק למשפחה נוצרית-אשורית, היטיב לכתוב ולדבר ערבית, אנגלית ושפת אימו האשורית.  מעבר משפחתו אל העיר כרכוכ, פתח עבורו צוהר אל העולם הרחב, ואל תמהיל חברתי עשיר שמורכב מקהילות שונות ומגוונות החיות בשלום אחת עם השנייה. החל את עבודתו בתור מתרגם והיה מוקסם מהחיים האריסטוקראטיים של האנגלים שהייתה להם נוכחות חזקה בעיר הנפט אליה עבר עם משפחתו (לפני המודעות הפוליטית – בהיותו נער). המעבר עשה לו טוב, וכנראה שמאז הוא התמכר אל המעברים. מכרכוכ אל עיר העולם הגדול, ביירות, שהיוותה תחנה חשובה מאוד בהתהוותו הפואטית והאישית.

בולוס התמזל מזלו שאדוניס (עלי אחמד סעיד), גילה אותו, האמין בו ותמך בו בצורה ייחודית והחל מפרסם את שיריו בכתב העת המכונן בהיסטוריה של השירה הערבית המודרנית שיער (شِعْر – שירה) הדבר שהסליל עבור בולוס את דרך ההכרה.

אך בולוס בעל האישיות הייחודית לא מסוג הכותבים שמסתנוורים מאורות התהילה. הוא העדיף את האבדון, החושך, התהייה, הטעיה, הניסיונות, החוויות החדשות, המסעות והרדיפה אחר המלים בהיותן ישות עצמאית חיה ופועמת.

מביירות, אל ארצות הברית. הגלות שבחר בה. וליתר דיוק, אל קליפורניה וסן פרנסיסקו. הערבית לא הכילה את כוונותיו המהפכניות ואת חזונו הפואטי חוצה העולמות, הגזעים והשפות: "כתבתי שירים אלה בשנים הראשונות לחיי בארה"ב. הם תולדה של תקופה שבה נראו כל מרחבי הכתיבה בערבית סגורים עבורי ובפני החוויה החדשה שכבשה אותי בזמנו ושבגללה הפסקתי לכתוב, לתקופה מסוימת, במטרה לשקוע בכל גופי ודמיוני ובמטרה שאלך עם חוויה זאת עד הסוף". בולוס רדף אחרי המהות ולא מצא אותה תמיד בכתיבה, לכן הוא פנה אל הקריאה המעמיקה ואל המסעות המעשירים והמזינים לגופו ולנפשו. אחרי התרחקותו מהערבית, הוא חזר לכתוב בה בעקבות מקרה מכונן אחד, כאשר הוא נסע ברכבו בסן פרנסיסקו, ב"דרך המלכים" שלא השרתה עליו שום קדושה או משמעות עמוקה – כלשונו, והנה, פתאום, יש מאין, נלכד בעיניו שם שהתנוסס מעל חנות משקאות: "מסבאת הכלב". השם הזה של הבר, הרעיד את מחשבותיו של בולוס שקישר בין הקדושה של מלכי כהני מקסיקו לבין השם המנוגד לקדושה: "עמדתי אל מול השלט כאילו שגיליתי את סוד אמריקה…. מסבאת הכלב על דרך המלכים".

בולוס היה מזרח והיה מערב והיה יותר מזה. סרגון בולוס השתייך אל כיווני הרוח הנושבת והצליח לדלות ממעמקי הקיום מלים ומשמעויות ולהביאם לריענון שמעניק להן קיום חדש. הוא כתב הרבה על תהליך הכתיבה, על המשמעות של החיים. הייתי מכנה אותו: "לוכד רגעי השיא של הנפשות הפועלות", כי כול פעם בולוס הפתיע בשיריו ובדרך הסתכלותו על פריטי היקום: אישה חצי ערומה שתויה בבר, הנשים בשירים פראיות ומעניקות חיים לחיים, הגברים בשיריו עם תודעה פגומה, ושאר הפריטים הם סוג של שאלות על המלים והפונקציה שלהן בחיינו.

סצנה בכיוון אחד / סרגון בולוס

בין המקלות השבורים עוף אדום

הולך או חג לכיוון נקודה עָלוּמה

דבר מה מְגוֹלָל על גַּלְגֶּלֶת

בידי אישה יְשֵׁנָה בין העצים

היא חולמת

אחרי שגירשו מעיניה את השֵׁדִים

ובמשולש המוּאָר בין רגליה הפתוחות

החוט, שוב, מנסה להיכנס אל נֶקֶב המחט

הזָכָר מַקֵּל שמרעיף את צלו במדבר.

מתוך קובץ השירים: إذا كُنتَ نائمًا في مركبِ نوح – אם ישנת בתֵּבַת נֹחַ

הרעיון אצל בולוס הוא זה שמכתיב את השפה, משלביה ושיטת הרכבתה ולא כמו בערבית הקלאסית שבה השפה והמוזיקאליות הרבה פעמים הובילו את התוכן. התוכן שהוא המהות, אצל בולוס, הוא זה שמכתיב את הכתיבה ואת הלשון העשירה. השפה אצלו היא ישות עצמאית שמנסה לשרת את מהות הקיום הבלתי מפוענח (ושירתו של בולוס הביאה ניסיונות פיענוח ייחודיים ומעניקי השראה).

שירתו אינה קלה לעיכול מאחר והיא ניסיונית, חדה ולא מתפשרת על דרכיה החדשות. בגלל הנושאים, בגלל שהרבה פעמים אין את מוטיב המוזיקאליות.

שם הקובץ לקוח מתוך בית שיר של ג'לאל אלדין אל-רומי: "אם ישנת בתֵּבַת נֹחַ, מה אכפת לך אם יבוא הַמַּבּוּל".