מעדיף את אזרחי גליפולי על לוחמי גליפולי / רני רוזנטל

14 צפיות

ההפך / רני רוזנטל

 

אֲנִי מַעֲדּיף אֶת הַפַּחְדָּן הָאַלְמוֹנִי בָּשָׂר וָדָם

עַל הַגִּבּוֹר הָאַלְמוֹנִי בְּתַפְקִיד יָדוּעַ מֵרֹאשׁ. אֲנּי

מַעֲדִיף אֶת אֶזְרְחֵי גָּלִיפּוֹלִי עַל לוֹחֲמֵי גָּלִיפּוֹלִי,

גִּבְעַת כַּלָּנִיּוֹת עַל גִּבְעַת תַּחְמֹשֶׁת, אֶת הַנַּחַל

עַל הַנַּחַ"ל, רְחוֹבוֹת קְרוּיִים בִּשְׁמוֹת פִּרְחֵי בַּר וְלֹא

בִּשְׁמוֹת גֶּנֶרָלִים שֶׁבֵּין לְבֵין מְדַגְמְנִים לְמֵדַלְיוֹת

וְלֹא בִּשְׁמוֹת מִלְחָמוֹת שֶׁמִּתְהַדְּרוֹת בְּצִדְקָתָן

כְּמוֹ טַוָּס בִּזְנָבוֹ וּמְשַׁמְּשׁוֹת אֲחֻזַּת קֶבֶר לַכִּשְׁלוֹנוֹת

הַמְּהַדְהֲדִים שֶׁל מְחוֹלְלֵיהֶן, אֵלֶּה הַמִּתְנַקְּזִים

לְמִקְצוֹעַ הַמַּנְהִיגוּת בְּכָפוּף לְחֹק

הַבְּרֵרָה הַטִּבְעִית וּבְהַתְאָמָה לְחֹסֶר כִּשׁוּרֵיהֶם.

אֲנִי קוֹרֵא לַיֶּלֶד בִּשְׁמוֹ כְּדֵי לִמְנֹעַ אִי-הֲבָנוֹת

 

שיר "ההיפך" מאת המשורר רני רוזנטל מופיע בספר שיריו החדש, השני, "הראיות הצביעו על טעות אנוש" (2025, הוצאת ספרי עיתון 77, עריכה: טל ניצן, עמ' 66). קדם לספרו זה הספר "תפנית לא נכונה" (2020, הוצאת ביטאון שירה). בדש הפנימי הקדמי של הספר החדש מצוין כי "רוזנטל נולד בירושלים, גדל בכפר אז"ר, התבגר בתל אביב. התגורר בקיבוץ להב ובאמסטרדם, כיום מחלק את זמנו בין רומא ותל אביב". עוד מצוין כי הוא "מפסל יציקות ברונזה וטבעות פיסוליות ממתכות אצילות ואבנים טובות" (את כריכת הספר מעטרת יצירה מרהיבה ביופיה בשם "הטבעת: נרקיס ואקו"). בגב הספר ציינה העורכת כי בשיר "ההיפך" מתנסח להפליא ה"אני-מאמין ההומניסטי [ה]מובהק" של רוזנטל.

שיר המחאה הברטולד-ברכטי הזה, מהמרשימים שקראתי בעת האחרונה, כולל בתוכו גם נקודות מבט היסטוריות, הנרמזות אגב הרשימה הקטלוגית של ההעדפות ההומניסטיות המפורטות בו, כמו המערכה על גליפולי במלחמת העולם הראשונה בין בעלות הברית בהובלת בריטניה וצרפת לבין צבא האימפריה העותמאנית, שהובילה למותם של למעלה מ-110 אלף חיילים, כמחצית מהם מכל צד. גליפולי היא חצי אי בחלק האירופי של טורקיה, הנושק בצד המערבי לים האגאי ובצד דרום למיצרי הדרדנלים; מקור השם מיוונית: קליפוליס, שפירושו 'העיר היפה'. העדפת אזרחי גליפולי על פני לוחמיה היא העדפה הומניסטית גרידא. גם הקרב על גבעת התחמושת נרמז בשיר, קרב שבו כבש צה"ל במלחמת ששת הימים את הגבעה, הנמצאת בצפון ירושלים, ואת המוצב הירדני שהוקם בה בימי מלחמת העצמאות. 36 חיילי צה"ל נהרגו בקרב הזה. גם את אזכור הנח"ל בשיר אפשר לראות כבעל משמעות היסטורית. הנח"ל, ראשי תיבות של נוער חלוצי לוחם, הוקם ב-1948; חטיבת הנח"ל הוקמה על בסיס הפיקוד של הנח"ל ב-1982.

מול משק כנפי ההיסטוריה הניכר בשיר, נדמה כי הוא ניצב להיפך גם לעומת תפיסת הגבוּרה הרווחת בישראל של אחרי השבעה באוקטובר 2023 אם כי יש לומר שזו תפיסה שרווחה גם קודם לכן, עכשיו נראה כי היא מובלטת ביתר שאת. ניצן, עורכת הספר, מציינת כי "המחאה [בשירי הספר], כדרכה, ממוקדת בכאן ובעכשיו, ומנוסחת בשפה חריפה ובוערת, חסרת פחד" וכי היא בעלת מקוריות ומהדהדת גם את מסורת התוכחה של נביאי הזעם. התפיסה המוצגת בשיר היא לא רק רומנטית-נאיבית-תמימה: העדפת פרחי בר ולא שמות גנרלים כשמות רחובות אלא גם מפוכחת: הדובר בשיר מבליח בתוך השורות לא רק מסרים אנטי-מלחמתיים אלא גם יוצא נגד השחיתות השלטונית והמנהיגותית, המובילה גיבורים אלמוניים למוות ידוע מראש והופכת את המלחמה לטווס המתהדר בזנבו, כמכסה בכך על כישלונותיו.

את שיר "ההיפך" ראוי לתלות אולי בכניסה לחדרי-ישיבות של גנרלים בכל צבא וגם בצה"ל, בבחינת ראו הוזהרתם ושִמרו על חיי האזרחים יותר מאשר על הלהט שלכם למלחמות.