נוֹתַרְנוּ בִּלְעָדֵינוּ / ארלט מינצר

פשוט / ארלט מינצר

 

הָיִינוּ כְּלוּאִים.

אַתָּה בִּסְפָרֶיךָ, אֲנִי

בַּחֲלוֹמוֹתַי.

 

וְאָז רָאִיתִי אוֹתְךָ

רוֹאֶה אוֹתִי.

 

וְיָדַעְתָּ שֶׁאֲנִי, וְיָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה

וְיָדַעְנוּ עָלֵינוּ

כָּל שֶׁהָיִינוּ וְנִהְיֶה.

סָבִיב הַכֹּל הִשְׁתַּתֵּק

וּשְׁנֵינוּ, חָפְשִׁיִים לְרֶגַע

חַיִּינוּ בֶּאֱמֶת.

 

"זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת

פָּשׁוּט בֵּינֵינוּ", אָמַרְתִּי,

זֶה יָכוֹל, זֶה יָכוֹל", הִתְעַקַשְׁתָּ.

אֲבָל פָּחַדְתִּי

לְאַבֵּד אֶת בַּעֲלִי וִילָדַי,

לִנְחוֹת בְּאֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

 

נוֹתַרְנוּ בִּלְעָדֵינוּ,

חֲסֵרִים.

 

עָבְרוּ שָׁנִים וְזָכִינוּ –

אַתָּה בְּנוֹבֵּל, אֲנִי בְּחִבּוּק

נֶכְדָּתִי.

 

עַל הַנְּיָר דּוֹהוֹת

מִלּוֹת אַהֲבָתְךָ מֵאָז –

"נוֹגֵעַ בָּךְ בְּרֹךְ מַחְשְׁבוֹתַי

מֻכְרָח שׁוּב לִרְאוֹתֵךְ!

הַאִם לְפָחוֹת תִּכְתְּבִי לִי?"

 

הִנֵּה כָּתַבְתִּי לְךָ.

אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה עָלֵינוּ

כְּבָר לֹא תִּקְרָא אַף פַּעַם.

עַכְשָׁו זֶה פָּשׁוּט בֵּינֵינוּ.

 

השיר הארוך בעל השורות הקצרות שלפנינו, "פשוט", הוא השיר שמתוכו לקוח שם ספר שיריה הרביעי של המשוררת ארלט מינצר, "עכשיו זה פשוט" (2025, בית אוצר הוצאה לאור, עריכה: אמיר אור, סדרת מטאטא לשירה, עמ' 32-31). השיר מופיע לקראת סוף השער השני מבין חמשת שערי הספר, ששמו: "עם מי אתחבק הלילה". שמו של השיר והמילים שבהן הוא נחתם, "עכשיו זה פשוט בינינו", הם ההיפך הגמור ממה שמתואר בו: שום דבר לא פשוט כאן כי יש כאן לפנינו תיאור של התאהבות סוחפת, לפחות מצדו של הנמען בשיר אבל גם רמיזות ליכולתה של הדוברת בשיר להיסחף אחריו באותה ההתאהבות. לכן היא גם אומרת לו: "זה לא יכול להיות פשוט בינינו" כי היא כבר אשת-איש בעת שהדברים קורים ובעלת משפחה. במחשבה שנייה, ייתכן שההתאהבות המתוארת בשיר הייתה דווקא כן דו-צדדית אבל רק צד אחד היה מוכן לממש אותה ואילו השנייה – נמנעה מזה וכך סיכמה זאת: "נותרנו בלעדינו, חסרים".

לקראת סיום השיר נחשפות כמה תחבולות. ראשית, נרמזת זהותו של הנמען כסופר שזכה בפרס נובל (כל אחד ואחת יכולים לנחש בעצמם/ן במי המדובר, אני לא אגלה) ושנית מתברר שהשיר נכתב בעקבות עיון של הדוברת בשיר במכתב אהבה שקיבלה ממנו. השיר הוא בעצם תשובתה שלה למכתב הזה ואולי זו גם תשובתה לעצמה.