סָלַדְתָּ מִפְּרוֹטֶקְצְיָה / אביחי קמחי

אבי / אביחי קמחי

הִתְוַדַּעְתָּ אֵלַי כְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר וּמֵאָז

הָיִינוּ קְרוֹבִים מֶרְחַק נְגִיעָה

הַאִם הָיִיתָ נָבוֹךְ מֵהַקִּרְבָה אוֹ

בִּקַּשְׁתָּ לָתֵת לִי לָלֶכֶת בְּדַרְכִּי

סָלַדְתָּ מִפְּרוֹטֶקְצְיָה הָיִיתָ

נֶאֱמָן לַעֲבוֹדָתְךָ וְלֹא לַמְּמֻנִּים

לֹא יָדַעְתִּי מָה הִקְשָׁה עָלֶיךָ

כְּשֶׁהָיִיתָ חוֹמֵק לְהַצָּגָה רִאשׁוֹנָה

חוֹלֵם אֶת תְּשׁוּקוֹתֶיךָ בְּאוּלָם רֵיק

אָבִי

עוֹד מְעַט יִהְיוּ שְׁנוֹתַי אִתְּךָ

זֵהוֹת לִשְׁנוֹתַי בִּלְעָדֶיךָ

אַתָּה תּוֹפֵס אֶת זֶה

ספר שיריו החדש של משורר החודש שלנו, המשורר אביחי קמחי, טרם הגיע אלי ולכן אני פונה לאחד מספריו הקודמים שברשותי, "דבר הקורה בעונת מעבר" (2024, הוצאת עמדה, עורכת הספר: נועה שקרג'י) ולאחד משירי הספר, "אבי", המופיע בספר בעמ' 23. שירי הספר בהיקף של 59 עמודים לא מחולקים לשערים. יש שישה בתים קצרים ובלתי-סימטריים בשיר הזה בן 13 הטורים, כל אחד מהם מכיל עולם ומלואו והם מתלכדים יחד לכדי מהות חמקמקה מעט בבית החמישי, הנושא את שם השיר, "אבי". אני מתעכב כאן על הבית השלישי, שאולי גם נמשך לתחילת הבית הרביעי: "סלדת מפרוטקציה היית / נאמן לעבודתך ולא לממונים", כך כותב הדובר בשיר, בן-דמותו של המשורר במונולוג הדרמטי שהוא נושא כלפי אביו ובעצם הוא חושף כאן בפנינו את היושרה והאינטגריטי המקצועי של האב. מדוע אני חושב שהאפיון הזה זולג גם לבית הבא? כי כשהבן כותב על אביו שהוא לא ידע מה הקשה עליו אולי הוא בעצם כן יודע: אביו הלך בדרך הישר ולפעמים אלו שהולכים בדרך הזו משלמים את המחירים הכי גבוהים בחברה.