שלוש-עשרה / נאור יצהרי
דּוֹד שֶׁלִּי לִמֵּד אוֹתִי לְזַיֵּן
רַק בְּגַרְבַּיִם.
שֶׁלֹּא אֶתְקָרֵר.
אָחִי לָקַח אוֹתִי לִנְתַנְיָה
לְהִתְאַרְגֵּן.
מָאתַיִם שֶׁקֶל טוֹלָה חֲשִׁישׁ.
אַבָּא עָקַר אֶת הָרַדְיוֹטֵיְפּ וְתָבַע
אֶת הַבִּטּוּחַ שֶׁל הָרֶכֶב.
אָמַר שֶׁסּוֹד לֹא מְשַׁתְּפִים,
גַּם לֹא אֶת אִשְׁתְּךָ.
אַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי מִכְתָּב מִקּוּרְס טַיִס
וּתְמוּנָה.
אם אתם/ן מגיעים/ות הערב לרחבת הסינמטק בתל אביב, ליריד הוצאות הספרים העצמאיות, חפשו את ספריו של המשורר נאור יצהרי בדוכנים של הוצאת קתרזיס. יצהרי, שנולד ב-1983 בכפר יונה, התחנך בירושלים וכיום מתגורר במושב תנובות שבשרון, פרסם עד כה שני ספרי שירה. הראשון, "עקוּד", ראה אור בהוצאת קתרזיס ב-2021 בעריכת נמרוד שיין והשני, האוחז אולי בתואר השם הגרוע ביותר לספר שירים ישראלי בשנים האחרונות, "עוד מאותו דבר", ראה אור ב-2024, באותה ההוצאה ובעריכת יואב גלבוע. השם אולי לא מושך לקריאה ואולי אפילו לרכישה אבל הוא מטעה, במכוון, כמו שהכריכות הדומות של הספרים, המצורפות לפוסט הזה מטעות. בהקדשה שיצהרי כתב לי אי אז ב-2024 הוא כתב לי כך: "זה עוד מאותו דבר ולגמרי אחרת" ואכן יש בספר התפתחות יחד ולחוד מהספר הקודם עם המבט קדימה.
השיר שלפנינו לקוח מתוך הספר השני (עמ' 35). ככלל, נאור יצהרי כותב שירה של קו-התפר, הן של המקום הגיאוגרפי שבו הוא מתגורר והן של חיי המשפחה שלו. למה הכוונה בשירה של קו-התפר? זו שירה שהולכת כל הזמן על הקצה, בין תיאור מצבי החיים והקונפליקטים הכוללים אותם לבין רצון לחצות את הגבולות ולנפץ את הקווים התוחמים את חיינו במסגרות הנורמטיביות. זו שירה שמחייבת אותך להיות דרוך כל העת לקראת הטוויסט, השינוי, סכנת ההרס הטמונה במציאות המתוארת. לא בכדי נקראים שלושת שערי הספר השני שלו, "דָרוך"; "נצוּר" ו"פָּרוק". השירים הם ככלי נשק או יריות שהמשורר יורה אל חלל האוויר מתוך מטרה לפגוע בעיקר, לחדד דקויות ולהסיר את מסכת הבורגנות מעל פנינו.
השיר "שלוש-עשרה" למשל הוא דוגמא טובה לשירת קו-התפר שכזאת. שלושת הבתים הראשונים שלו מתארים חוויות התבגרות וחניכה של נער בן שלוש-עשרה, כולן לא חינוכיות כל כך, אפילו עברייניות בשני הבתים האמצעיים של השיר. זו עבריינות קטנה, כמעט נורמטיבית, כזו שלא מגיעה לכותרות העיתונים ומהדורות החדשות אבל מתוארת על ידי יצהרי כמעט כמו שהיא מתרחשת מעצמה, באופן יומיומי. הבית החותם את השיר, הרביעי, הוא לכאורה הנורמטיבי מכולם או אולי אפילו מעל לנורמה החברתית הישראלית המקובלת ברוח "הטובים לטיס", אבל ראו נא מה יצהרי עושה כאן: דווקא הבית הזה מינימליסטי ביותר, לא מפורט במיוחד, רשמי. מי זה אותו "אתה", ש"שלחת לי מכתב מקורס טיס ותמונה"? אנחנו לא יודעים. הוא לא הדוד ולא האח ולא האבא אבל ייתכן שהחוויות המתוארות ביחס אליהם רומזות גם לחוויות הקשורות אליו.
חפשו אפוא את ספריו של המשורר נאור יצהרי בדוכנים של הוצאת קתרזיס הערב ברחבת הסינמטק בת"א ונדמה לי שהם יהיו שם גם מחר (ראשון), כמובן לצד עוד הרבה ספרי שירה מסקרנים של הוצאה זו ושל הוצאות ספרים עצמאיות רבות וטובות נוספות.
*** על איור ועיצוב הכריכות של שני ספריו אחראית ורד גולדמן. הצילום הביתי הוא שלי.
