עַל… שֶׁפִּרְנַסְתִּי אֵשׁ סָפֵק מִגְּזִירָיו שֶׁל עֵץ הַמְּלוֹא / אמיר אור

תיקון / אמיר אור

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי בִּכְתִיבָה,

עַל חֵטְא שְׁהִתְחַטֵּאתִי בַּמִּלִּים וְהֶחְטֵאתִי

אֶת קְרִיאַת הָאַהֲבָה;

עַל שֶׁסַּרְתִּי מֵעַצְמִי, כְּמוֹ צֵל מִגּוּף, פָּנִים מִלֵּב;

עַל חֵטְא שֶׁל מַה-יַגִּידוּ, שֶׁל הִתּבַּטְלוּת, שֶׁל גַּאֲוָה;

עַל חֵטְא שֶׁתַּרְתִּי קֶסֶם קֶלֶס בְּאוֹר הַזַּרְקוֹרִים;

עַל אֹזֶן שֶׁבָּטְלָה מִקֶּשֶׁב, עַל אֹמֶר פֶּה שֶׁבּוֹ דִּבַּרְתִּי,

וְלֹא דִּבְּרָה הַנְּשָׁמָה;

עַל שֶׁחָטָאתִי לְגוּפִי בְּשֶׁבֶט וְלֹא-חֶסֶד,

עַל שֶׁהִכִּיתִי עַל הַחֵטְא,

עַל שֶׁקָרָאתִי לְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי,

עַל שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ בַּחֲשָׁשׁ וּפַחַד שָׁוְא,

שֶׁפִּרְנַסְתִּי אֵשׁ סָפֵק מִגְּזִירָיו שֶׁל עֵץ הַמְּלוֹא,

שֶׁעָצַלְתִּי מִלִּצְמֹחַ, שֶׁהֵגַפְתִּי אֶת דַּלְתִּי,

שֶׁלֹּא רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וְלֹא בָָּאָה בִּי שִׂמְחָה

לְמַרְאֵה יֶשְׁךָ.

כשהוצג בתקשורת הישראלית סרטון די ארוך של ששת החטופים, שנרצחו באוגוסט 2024 ברפיח, שלושה חודשים לאחר תחילת התמרון הקרקעי השנוי במחלוקת של צה"ל באזור, שמתי לב לכך שהוא הוצג כשלל. השימוש במילה "שלל" בהקשר הזה נראה לי מעוות: הרי בסרטון נראים החטופים הישראליים כרמל גת, הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי, זיכרונם לברכה, במהלך ימי שביים בשבי החמאס. הם הצליחו לשרוד כמעט כשנה עד שנרצחו אז מה בעצם השלל כאן? לראות את ההזדמנות שהוחמצה להצילם? חטא הפקרתם למות הוא בעיני בל יכופר והאחריות עליו מוטלת במלואה על ראש הממשלה ושריו, שהעדיפו את המשך המלחמה על פני הצלת חייהם האפשרית.

בכל אופן, השימוש במילה "שלל" הסב את תשומת לבי לספר שיריו העשירי של המשורר רב הפעלים ועתיר הזכויות, אמיר אור (יליד 1956, תל אביב), "שָׁלָל" – שירים נבחרים 2013-1977 (2013, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 328 עמודים). השלל במקרה הזה הוא שלל-שיריו של אור. מתוך הספר עב-הכרס בחרתי לפרסם כאן, בהקשר שצוין למעלה, את השיר "תיקון". השיר הזה לקוח מתוך ספר שיריו השישי של אור, "יום" (1999, הוצאת תג/הקיבוץ המאוחד) ומופיע במבחר בעמ' 175 (בעמ' 83 מופיע שיר נוסף בשם "תיקון", שונה ביסודו מהשיר שלפנינו). על הספר "יום" נכתב בערך על אור בויקיפדיה כי הוא "ערוך במתכונת של סידור תפילה יהודי, ועוקב אחרי פרקי יומו של המתפלל מנקודת מבט אישית.". נראה לי, בהכללה, שהשיר "תיקון" עוסק בעיקר בגבהוּת הלב, תכונה אנושית שיכולה לגרום לאדם להיות עיוור לסבלו של הזולת וגם בהתרחקות של האדם מעצמו, כלומר ממהותו הפנימית, מצניעותו, לטובת אור הזרקורים שבפרסום ובתהילה החיצוניים לו.

בגב הספר "שלל" כתבה חוקרת הספרות פרופ' רות קרטון-בלום כי אור הוא "אחד המשוררים היותר מרתקים של זמננו. אור שואל את השאלות הגדולות והנוקבות על מצב האדם אבל שיריו אינם גרנדיוזיים. הם פונים פנייה ישירה ואינטימית אל הקורא". נדמה לי שכוחם של הדברים המעניינים הללו, בפני עצמם, יפה גם לשיר שלפנינו ובכל זאת, כשחיפשתי אחריו ברשת הופתעתי כמעט לא למצוא אותו כיוון שהוא בכל זאת נראה לי מז'ורי וחשוב. בכל זאת, מצאתי הקלטה של אמיר אור בקולו, מקריא את השיר הזה, זו הקלטה צלולה ובהירה וצנועה, שכדאי לשמוע אותה יחד עם הקריאה בשיר ולנסות ולהפנים לפחות חלק מהנאמר בו אם לא את כולו (הקורא והמאזין יצטרכו לחשוב בוודאי על המשמעות של הטור "על… שפרנסתי אש ספק מגזיריו של עץ המלוא", למשל).