עַרְסָל מִזְּכוּכִית יְסַדֵּר לָךְ חַיִּים אֲחֵרִים / שמואל מוניץ

ערסל זכוכית / שמואל מוניץ

לאימא

נוּחִי, יָצְרוּ לָךְ עַרְסָל מִזְּכוּכִית

בּוֹאִי וּשְׁבִי עַל מַצָּע מְנֻתָּק

עַד שֶׁהַצַּעַר יִשְׁקַע וְיֻמְתַּק,

כָּאן בְּעַרְסַל הַשַּׁלְוָה הַנִּצְחִית.

קְחִי הֲפוּגָה עַל הַחֶבֶל הַדַּק,

שְׁבִי, בַּחֲרִי בַּחַיִּים הַנּוֹחִים.

אַל תִּמְנְעִי מֵעַצְמֵךְ חִיּוּכִים,

אַל תִּרְעֲדִי אִם הַחֶבֶל נִסְדָּק.

דַּי, הֵם אוֹמְרִים, אַתְּ צְרִיכָה לְהַחְלִיט.

שְׁבִי, תִּשְׁכְּחִי שֶׁהָיוּ לָךְ אַחִים.

תְּנִי לַנִּדְנוּד לְרַפֵּא לָךְ שְׁרִירִים.

כִּי לָאֵבֶל שֶׁלָּךְ אֵין תַּכְלִית.

נוּחִי, אוֹמְרִים לָךְ, עַרְסָל מִזְּכוּכִית

יְסַדֵּר לָךְ חַיִּים אֲחֵרִים.

יש הרבה דברים מוזרים או משונים בספר שיריו החדש, השלישי, של המשורר שמואל מוניץ, "מצע מנותק" (2026, הוצאת פרדס, עריכה: אלחי סלומון, 60 עמ'). אחד מהם הוא בחירת שם הספר. שימו נא לב: השם מופיע בשיר שלפנינו, "ערסל זכוכית", שנכתב בתבנית הסונטה (אבבא / גדדג / הוז / הוז) ומופיע בספר בשער הראשון מבין ארבעה, "המסך המפוצל" שמו (עמ' 15), ובכל זאת נדמה כי השם שנבחר משני כאן לערסל הזכוכית, שם השיר. זאת ועוד: כתרגום לאנגלית בחר מוניץ לא בתרגום הצירוף "מצע מנותק", המכוון לשיטת גידול חקלאית המנותקת מן האדמה ונחשבת לחסכונית ומבוקרת יותר וגם מאפשרת מבחינה הלכתית גידולים חקלאיים בשנת שמיטה, אלא דווקא בתרגום שם השיר שמובא כאן, הנה כך: Glass Hammock במקום Soilless Culture. הוא הסביר זאת בדף הפייסבוק שלו בכך שהתרגום לאנגלית של "מצע מנותק" לא מבטא את מגוון המשמעויות שלו.

והערסל מזכוכית על שום מה? ומדוע השיר מוקדש לאמו של המשורר? ומה פירוש השורה לקראת הסוף, "שבי, תשכחי שהיו לך אחים"? ובכן, מחיפוש קצר שערכתי ברשת וגם בעמוד הקרדיטים בסוף הספר, התברר כי "ערסל זכוכית" הוא שם יצירה מאת האמנית אלה אופנהיימר (ילידת 1991, אפרת, בוגרת בית הספר לאמנות בצלאל), שהוצגה ביד יצחק בן צבי בירושלים ב-2022 במסגרת התערוכה "אחים. יוצרים. חיים", שיזמה עמותת "האחים שלנו" ואצרה בשׂמת חזק. בתערוכה זו חברו יחדיו 15 זוגות של אמנים/יות ואחים שכולים ובעקבות שיח ביניהם נוצרו היצירות. אמו של מוניץ, איטה, היא אחות שכולה לשני אחים, סגן מתניה צנוירט, שנהרג מפליטת כדור ב-2003 והוא בן 23 ואיש השב"כ מאיר צנוירט, שמת בעת מילוי תפקידו ב-2009 כתוצאה מהתקף לב פתאומי. לפי דברי האמנית בכתבה מאת נעמה ריבה בעיתון "הארץ", היצירה "ערסל זכוכית" משקפת מצב שבו יש מצד אחד רצון לנוח אך מצד אחר המנוחה לא באמת אפשרית כי הרי אי אפשר לנוח בערסל מזכוכית.

ומה קורה בשיר? מוניץ המשורר הופך את ערסל הזכוכית למצע מנותק אך מבקר את האפשרות שלכאורה הוא מציע לשלווה נצחית עבור האֵם הדוויה כך שלמעשה הוא מבין היטב את אשר כיוונה אליו האמנית אלה אופנהיימר ומבקר את החברה, המצפה מהנושאים בעול השכול להתגבר על הצער בחלוף הזמן ולחזור ולחייך ויהי מה.