פות-קאסט / ורד שם טוב

פות-קאסט / ורד שם טוב

הַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ, הֲכִי חָשׁוּךְ, הֲכִי רָטוּב, הֲכִי מְדַמֵּם, הֲכִי בֵּין

הָרַגְלַיִם שֶׁל אֱלֹהִי-מָא:

חֹר שָׁחֹר, פֶּתַח גָּדוֹל מִלְּמַטָּה. רֵאשִׁית הַיְּקוּם, נְקֻדַּת הַתְחָלָה וְאַל-חָזוֹר

נוֹשֶׁמֶת מִתְפַּלֶּלֶת חוֹלֶמֶת כּוֹתֶבֶת גּוֹמֶרֶת.

תִּקְרְאוּ לְזֶה כּוּס, וָגִינָה, פֹּת מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹב.

תַּגִּידוּ מְכַשֵּׁפָה, זוֹנָה, קְדֵשָׁה.

זֶה מַפְחִיד?

זֶה הָעֹנֶג שֶׁלִּי וַאֲנִי שָׂמָה זַיִן.

השבוע התקיים בארה"ב עימות (דיבייט) בין קמלה האריס, נציגת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות לבין דונלד טראמפ, נציג המפלגה הרפובליקנית. בשלב כלשהו בעימות דובר על נושא ההפלות בארה"ב. בעוד שטראמפ דיבר על חוקי מדינות נגד הפלות ואף טען באופן מוזר כי אפשר לחייב אישה להפיל גם אחרי שהיא יולדת, הרי שהאריס הציגה עמדה תקיפה ונחרצת על פי נשים זכאיות להחליט על גופן מבלי שהמדינה תתערב בכך. העימות הזה דיבר בעד עצמו גם באופן מגדרי ונדמה לי שהוא אחת הסיבות לכך שהאריס ניצחה את העימות בנקודות על פי דעת רוב המומחים. גם כאן אצלנו הייתה תקרית שלטונית מגדרית או שלפחות כך אני קורא אותה: בועדת הכספים, כאשר חברת הכנסת נעמה לזימי ממפלגת הדמוקרטים טענה כלפי יו"ר הועדה וחבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה כי דמם של החטופים שנרצחו על ידיו, הוא קרא אותה לסדר ואמר שהוא מקפיד לא להשתלח באופן אישי ומשלא פסקה מלטעון כנגדו הפטיר כלפיה: "אולי תסתמי כבר?!" קשה לי להאמין שהוא היה מדבר כך אל חבר כנסת ממין זכר אבל בכנסת ישראל הנוכחית הכל אפשרי. כך או אחרת, שתי התקריות הללו מובילו אותי אל השיר שלפנינו, "פות-קאסט" מאת המשוררת ורד שם טוב (ילידת 1974, טבעון, מתגוררת ברעננה). השיר מופיע לקראת סוף ספר ביכוריה, "גוף זרה" (2024, הוצאת קתרזיס, עורכת: נעה שבתאי, עמ' 77), שאפשר לומר עליו באופן כללי כי הוא משורר את הגוף הנשי אבל גם עוסק בנושאים נוספים כגון הפרעות אכילה, אהבה ואימהוּת.

כותרת השיר מתכתבת עם המילה פודקאסט או בעברית הסכת, סדרה של קטעי שמע מוקלטים המועלים לרשת האינטרנט וניתנים להאזנה בסטרימינג או להורדה למכשיר. השם נגזר משתי מילים: Pod – נגן המדיה של Apple, האייפוד ו Cast – קיצור של המילה "שידור" (Broadcast). במילים אחרות, באמצעות ההברקה הלשונית שבכותרת השיר, שרומזת גם לעוד הברקות לשוניות פחות מוצלחות בהקשרים הרבה פחות נעימים, המשוררת שם טוב הופכת את איבר המין הנשי (פות) למקום השידור של השיר. לא במקרה השיר נכתב בצורה של מונולוג דרמטי הנישא בפני קהל, סביר להניח שבחלקו ביקורתי ("זה מפחיד?") אבל אולי גם כזה שיודע להכיל ("מה שיעשה טוב").