צִפּוֹר אִי-הַשְּׁלֵמוּת… לִבָּהּ בְּצֶבַע הַבֹּץ / איתמר גריילסאמר

צִפּוֹר אִי-הַשְּׁלֵמוּת / איתמר גריילסאמר

 

1.

בַּלַּיְלָה הַבַּרְבּוּרִים הַצְּחֹרִים שָׁטִים

כַּעֲצָמִים

מְפֻחְלָצִים

 

זֶה לְצַד זֶה

מַקּוֹרָם תָּחוּב בַּכָּנָף

הֵם שׁוֹכְבִים בָּאֲגַם.

 

אוֹרוֹת הַכְּרַךְ

אוֹסְפִים אֶת בָּבוּאָתָם

וְהֵם נִסְחָפִים לְאַט

אֶל חֲלוֹמָם.

 

2.

הַחַיּוֹת מִתְקַבְּצוֹת מִסְּבִיבִי

נוֹגְעוֹת

מִתְלַפְּפוֹת

מִתְרַכְּכוֹת

טוֹעֲמוֹת

אֶת בְּשָׂרִי

עוֹמְדוֹת וְסוֹבְבוֹת

וַאֲנִי סוֹגֵד וּפוֹחֵד לָהֶן

וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת נְבִירָתָן הָרוֹחֶשֶׁת

בְּכָתְלֵי הַקִּירוֹת הַלָּלוּ

וַאֲנִי רוֹצֶה לַהֲרֹג אוֹתָן אֲבָל הַחַיּוֹת

הֵן עַכְבָּרִים אוֹ יַתּוּשִׁים

שֶׁחוֹפְרִים מִבַּעַד לָרֶפֶשׁ

כְּדֵי לִמְצֹא אוֹתִי

 

3.

בַּהַתְחָלָה חַפַּשְׂתִּי בַּרְבּוּרִים לְבָנִים

הַנִּשָּׂאִים עֲלֵי אֲגַמִּים וְרֻדִּים

וְרָצִיתִי לָדַעַת אִשָּׁה

מֻשְׁלֶמֶת וְלֹא נְגִישָׁה.

וְאָז הִתְעוֹרַרְתִּי, וְרָאִיתִי מוּלִי

נִשֵּׂאת בְּמַשָּׁב הַמָּחָר

אֶת צִפּוֹר אִי-הַשְּׁלֵמוּת

שֶׁכְּנָפָהּ שְׁחֹרָה

מַקּוֹרָה לָבָן

צַוָּארָהּ אָדֹם

וְלִבָּהּ בְּצֶבַע הַבֹּץ.

 

אנסי, צרפת – לונדון, אנגליה

ספטמבר, 2019

 

מחזור השירים שלפנינו, "ציפור אי-השלמות", לקוח מתוך ספר שיריו הראשון של המשורר איתמר גריילסאמר (יליד 1995, נולד וגדל בירושלים ומתגורר כיום בתל אביב), הנושא את השם הזה בדיוק (2026, הוצאת ספרי עיתון 77, עורכת: לני בלה כהן, עמ' 40-38). מתוך הקומוניקט שצורף לספר אצטט את דבריו של גריילסאמר עצמו, שכוחם יפה לספר כולו כמו גם למחזור הנושא את שמו: "בעידן שמקדש שלמות, הספר מקדם את היופי שבשבור, ואת החופש והשחרור לאור התובנה שחוסר השלמות שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, הופכת אותנו לייחודים". עוד צוין בקומוניקט כי גריילסאמר הוא גם "מחזאי, סופר, מתרגם ומורה לספרות" וכן שהוא "בוגר תואר ראשון באוניברסיטה העברית בתולדות האמנות ובהיסטוריה ומוסמך בספרות וכתיבה יוצרת מטעם אוניברסיטת תל-אביב. יוזם ערבי שירה בירושלים ובתל-אביב, ועורך את ליין ערבי השירה של חנות הספרים 'אובלומוב' שבתל-אביב". מסרטון שלו ברשת למדתי שהוא מורה לספרות בתיכון, שהיה לו חלום להיות משורר ושבימים אלה הוא כבר עמל על הרומן הראשון פרי עטו.

"ציפור אי-השלמות" של גריילסאמר יכולה להעלות במחשבה את שיר "הכרמל האי-נראה" של המשוררת זלדה (1984-1914), שהופיע בספרה בשם זה ב-1971 (הוצאת הקיבוץ המאוחד) והנה ציטוט הבית הראשון שלו: "כאשר אמוּת / לעבור למהות אחרת – / ייפרד הכרמל האי-נראה שלי / שהוא כולו שלי, / כולו תמצית האושר, / שמחטיו, אצטרובליו, פרחיו וענניו / חקוקים בבשרי – / מן הכרמל הנראה / עם שׂדרת האורנים שיורדת לים.". מה בין אי-השלמוּת של גריילסאמר לאי-הנראוּת של זלדה? אולי המרחק שבין החלום לבין המציאות ובין העולם הפנימי, הנפשי לעומת זה החיצוני, הנראה. מעניין שמחזור השירים שלפנינו נחתם בציוני מקום באירופה של סוף 2019, טרם פרוץ מגפת הקורונה לחיינו. זה מאפשר גם קריאה לאחור של הדברים ומחשבה עליהם גם נוכח רוח הזמן המנשבת במילים וביניהן.