"מסע בין החלקים המודעים והלא מודעים של הנפש": ראיון עם המשוררת עינת מוגלד (ילידת 1989, גבעתיים, רמת גן) על אודות ספר שיריה הראשון, "גם לציפורים זה קורה" (2024, חדקרן הוצאה לאור, עריכה: מירלה משה-אלבו, 165 עמודים). עותק מהספר קיבלתי לקריאה במהלך הפנינג הספר העברי שנערך לא מכבר ברמת גן.
שאלה: עינת היקרה, שלום רב. תוכלי לספר בכמה מילים על עצמך? האם יש לך רקע ספרותי קודם להוצאת הספר? האם פרסמת בבמות ספרותיות וכדומה?
תשובה: אני פסיכותרפיסטית באמנות ו-EMDR, ועסקתי רבות בטיפול ובאמנות כיוצרת ואוצרת, וזוכה לכבוד להיות גם משוררת. כתיבה תמיד הייתה חלק מחיי, אך בעיקר באופן אישי ואינטימי. עם הזמן, עיסוקיי האחרים דחקו את הכתיבה הצידה. לפני מגפת הקורונה, השתתפתי בערב שירה שהיווה חוויה משמעותית עבורי. בנוסף, שילבתי טקסטים קצרים שלי בתערוכה שאצרתי עם כרמלה וייס, מה שעורר תגובות חיוביות ועודד אותי להמשיך בכתיבה. הספר נולד מתוך צורך אישי לספר סיפור ולחבר בין חוויות שונות בחיי, בעקבות אירוע משפחתי משמעותי. זהו שילוב בין שירה לעבודה נרטיבית, המשקף את הרקע המקצועי והאישי שלי.
שאלה: בעמוד השער של ספרך, "גם לציפורים זה קורה", מצוין כי הוא "ספר שירה גרפי". תוכלי להסביר למה הכוונה ומדוע בחרת דווקא בפורמט הזה? אציין שבפנים הספר צוין כי הציורים המופיעים בו וכן ציור הכריכה הם מעשה-ידיך.
תשובה: "ספר שירה גרפי" הוא מושג המושאל מעולם הרומן הגרפי, שבו משתלבים סיפור וציורים. בספרי, הטקסט והאיורים מהווים שתי שפות אמנותיות המשלימות זו את זו ויוצרות יחד נרטיב שלם. בחרתי בהוצאת חדקרן כי הם הכירו בערך המוסף של שילוב השירים והציורים זה לצד זה. הציורים בספר, כולל ציור הכריכה, הם פרי יצירתי. אלו רישומים שנוצרו לאורך תקופה ארוכה ומגלמים במובנים רבים את סיפור חיי הלא מודע. הם מהווים מעין עדות לסיפור חיי השלם, חושפים חלקים שהיו מוסתרים אפילו ממני. הציור שימש כאמצעי לבטא ולגלות היבטים בסיפורי האישי שהמתינו להתגלות במועדם.
שאלה: לספר שבעה שערים, שלכל אחד מהם ניתנה כותרת בת מילה אחת: לדרך; מגירות; עשן; קצף; שחרית; הצתה; ומהיום. השיר הראשון הפותח את השער הראשון ואת הספר כולו נקרא "זינוק" וברשותך אצטט אותו במלואו: "אני לא יכולה לרוץ / מהר יותר מעצמי. // איני בשביל המסומן, לא הלכתי לאיבוד. / אני בחורש ים-תיכוני, בפרא. / מהדקת רגליים לאדמה // אני האדמה, / והרוח מכסה ולוחשת." (עמ' 10). האם מדובר בספר מסע ואם כן, איזה מסע הוא מתאר או ניסית לתאר באמצעותו?
תשובה: אכן, זהו ספר מסע המתאר עלילה פנימית. הוא מתאר מסע בין שני עולמות: העולם שלפני הידיעה והעולם שאחרי גילוי הסוד. זהו מסע בין החלקים המודעים והלא מודעים של הנפש. הספר מתאר התמודדות עם נושאים מורכבים ומאתגרים, תוך הסתכלות ישירה על המציאות כפי שהיא. המסע מוביל לצמיחה, התמודדות והגעה לנקודה של השלמה עם כל מרכיבי החוויה. בסופו של דבר, המסע המתואר בספר אינו רק על התמודדות, אלא גם על היכולת לצמוח ולהתפתח מתוך החוויות המאתגרות.
שאלה: תרצי להסביר את שם הספר, "גם לציפורים זה קורה"? מה קורה גם לציפורים? את יכולה לכוון אותנו, הקוראים, אל השיר הרלבנטי לשם הספר, שיש בו מהגלוי והסמוי כאחד?
תשובה: המוטיב של הציפורים הוא מוטיב מרכזי בו יש לציפור תפקידים שונים לאורך הספר. בשיר המסויים הזה (עמ' 68) השיר מדבר על תמונה בה יש שיתוף גורל בין האדם לציפור, מצב בו לא ניתן היה להתרומם עוד, והמשאלה לעוף מסתיימת בטרגדיה. עבורי זהו שיר של חמלה גדולה על הקשיחות והטראגיות שאדם לעיתים מתמודד מולה. לעולם לא נדע את התשובה לשאלות קיומיות או נדע מהי סיבת או מה יהיה סופו של הסבל. לא נדע ועדיין – זה קורה. שם הספר, "גם לציפורים זה קורה", מרמז על האוניברסליות של החוויה האנושית. הוא מדגיש שגם יצורים שנתפסים כחופשיים וקלילים כמו ציפורים יכולים גם הם לחוות כאב וסבל. תזכורת לכך שלמרות שאיננו יודעים תמיד את הסיבות או התוצאות. לא נדע ועדיין זה קורה.
שאלה: בגב הספר צוין כי הספר "חובר בעקבות חשיפה של סוד משפחתי הקשור באופן מותו הטרגי של אביה, שהיה פגוע נפש בעקבות טראומה ממלחמת יום-כיפור… לאחר חשיפת הסוד התפרצה השירה ונוצר חיבור בין ידיעה, אמת ויצירה". האם באמת לא כתבת שירה קודם לגילוי הסוד ואם התחלת לכתוב שירה בעקבות הגילוי, את יכולה לנסות להסביר מה מהווה כאן השירה עבורך?
תשובה: למעשה, כתבתי תמיד לאורך השנים – מה שאני מכנה "טפטופי כתיבה". אלו היו בעיקר רשימות אישיות במחברות וקבצים פרטיים. אולם, לאחר גילוי הסוד המשפחתי, חוויתי מעין פרץ יצירתי משמעותי. במהלך החודש שלאחר הגילוי, כתבתי כמות גדולה של שירים בזמן קצר יחסית. הכמות והאיכות של השירים שנוצרו הובילו אותי לשקול לראשונה את האפשרות להוציא ספר. עבורי, תהליך הכתיבה האינטנסיבי הזה שימש ככלי לעיבוד ולארגון מחדש של הסיפור האישי שלי. השירה הפכה לאמצעי ליצירת נרטיב פנימי מסודר, המאפשר לי להבין ולהתמודד עם המידע החדש שנחשף בפניי.
שאלה: בשער השני של הספר, "מגירות", מופיע השיר "אלבום מלחמה" ובו הטורים "אני זוכרת שאמר [הכוונה לדמות האב בשיר, א"ב]: 'מלחמה היא לא רק סיפורי גבורה'" (עמ' 34). תרצי לפרט כאן למה הכוונה – אמנם זה מוסבר בהמשך השיר אבל לטובת הקוראים שעוד לא קראו בספרך…
תשובה: השיר "אלבום מלחמה" מתאר רגע אינטימי מחיי המשפחה שלי, ובפרט משפט שאבי אמר. זה היה אחד הדברים הבודדים שהוא היה מוכן לשתף מחוויותיו במלחמה. למרות שזהו רגע אישי, הוא מייצג גם חוויה קולקטיבית. אבי ביקש לספר על הקורבן, הכאב והזוועות שהיה עד להם במלחמה. כאדם רגיש ומוכשר, הצילומים שהיו בביתנו היוו עמדה אמנותית המתעדת את המחיר האמיתי של המלחמה – בחיי אדם, בגוף, ולימים התברר – גם בנפש. המשפט "מלחמה היא לא רק סיפורי גבורה" מבטא את רצונו של אבי להציג את הצד הפחות מדובר של המלחמה – הסבל, האובדן והטראומה שנותרים הרבה אחרי שהקרבות הסתיימו.
שאלה: במהלך הקריאה בשירי הספר וציוריו איתרתי מקורות השפעה או השראה אמנותיים כמו למשל מהציירים וסילי קנדינסקי (1944-1866) ודיוויד הוקני (יליד 1937). מה מושך אותך באמנות שלהם דווקא?
תשובה: אמנות היא חלק מרכזי בהווייתי. הציירים שהזכרתי, קנדינסקי והוקני, מייצגים עבורי יותר מהשראה אמנותית – הם מהווים מטאפורה לתכנים המרכזיים בספר. קנדינסקי, ידוע בכך כי הוא מחפש את הרוחני שבחומר דרך התבוננות במציאות. הוקני, לעומתו, מתבונן בעולם בעין חוקרת ויורד לפרטי פרטים. ביצירותיו של הוקני ניתן למצוא קינה ואובדן לצד חיוניות עזה, כפי שבא לידי ביטוי בציורי הנוף גדולי המימדים. מה שמושך אותי באמנים אלה הוא יכולתם להתבונן במציאות בדרכים ייחודיות ועמוקות. הם מייצגים עבורי את היכולת לראות מעבר לפני השטח, לחקור את המורכבות של החיים, ולמצוא משמעות ויופי גם בקשיים ובאובדן. בחירתי להתייחס אליהם בספרי נובעת מהרצון לשלב את הראייה העמוקה והמורכבת הזו בתוך הנרטיב האישי שלי, ולהדגיש את הקשר בין אמנות, רגש וחוויה אנושית.
שאלה: מה לגבי מקורות השראה או השפעה שיריים? יכולה לספר על משורר או משוררת שאת אוהבת במיוחד?
תשובה: אני אוהבת שירה מאוד, וספרי שירה תמיד תפסו מקום מרכזי בספרייה שלי, לצד ספרי אמנות ופילוסופיה. כמה מהמשוררים שהשפיעו עלי במיוחד בהוצאת ספר זה היו : יהודה עמיחי על יכולתו לדבר על מלחמה בעומק ובחמלה; יונה וולך על התבונה והתשוקה לגלות עוד על החיים בשיריה; נתן אלתרמן שאף מצוטט בספרי (בשיר "לוליין" שבעמ' 88); משוררים מזרחיים עכשוויים המתכתבים עם הרקע המשפחתי שלי; וויסלבה שימבורסקה על עומק הרגש בשיריה. בנוסף, אני מושפעת משירה יפנית, ספרי הייקו וזן. הספר "יום השנה לסלט" מאת טאצ'י טאווארה היווה השראה משמעותית עבורי בצמצום, ביומיומיות ובמציאת עומק ומשמעות בדברים הקטנים. עד קינצוגי הגעתי
בשביל שירה טובה.
שאלה: האם כבר ערכת השקה לספר או תרצי לערוך ואם כן – היכן ומתי, נשמח לדעת.
תשובה: ערב השקה לספר מתוכנן ליום חמישי, ה-19 בספטמבר, בשעה 20:30 בתא תרבות ברחוב שביל המרץ 6 בתל אביב. האירוע, שכותרתו "ערב מרפא", יכלול מגוון תכנים: – הרצאות מחוקרים בתחום התרפיה באמנות על המשמעות הרגשית של סודות לנפש; – מופע צלילים מרפאים בביצוע רוני פרנס; – הקרנת וידאו ארט המבוסס על אחת הפואמות מהספר; – דוברים נוספים מתחום התרבות, שפרטיהם יפורסמו סופית לקראת האירוע.
