בשבועות האחרונים אני קורא מעת לעת בספר נהדר בשם "שירה כאומנות של התקוממות" מאת המשורר האמריקאי לורנס פרלינגטי (2021-1919), שתורגם מאנגלית בידי עמרי נריה וראה אור בהוצאת מקום לשירה. בדש הפנימי האחורי של הספר נכתב כך אודות פרלינגטי: "משורר, מתרגם, הוגה דעות וצייר, מייסד City Lights – חנות ספרים והוצאה לאור שהפכה מוקד עלייה לרגל לאוהבי ספרים מכל העולם. קראו לו 'המשורר הראשון של סן פרנסיסקו'". עוד מצוין שם כי ספרו A Coney Island of the Mind, שראה אור ב-1958, נמכר ביותר ממיליון עותקים והיה לאחד מספרי השירה הפופולריים ביותר בעולם וכן שהספר הנוכחי, שראה אור ב-2007, המאגד בתוכו את המסות והמניפסטים של המשורר הוא ספרו המלא הראשון בעברית!
מכיוון שהקריאה שלי בספר היא לא רציפה אתן כאן כמה משפטים או פרגמנטים מתוך דברי לורנס פרלינגטי במסתו הנושאת את שם הספר ופותחת אותו, "שירה כאומנות של התקוממות", בבחינת מתאבנים. השיגו לעצמכם/ן את הספר, הוא מומלץ בחום מצדי!
"מה הטעם במשוררים בתקופה כזאת? מה התועלת בשירה? / מצב העולם דורש מהשירה להציל אותו. (קול בשממה!).
אם אתה שואף להיות משורר, כתוֹב יצירות שביכולתן לענות לַאתגרים של זמנים אפוקליפטיים, גם אם משמעות הדבר להישמע אפוקליפטי.
אם אתה שואף להיות משורר […] צור מערכת לימבית משלך, קול קדום, בסיסי, משלך.
אם אתה קורא לעצמך משורר, אל תשב סתם. שירה איננה עסק נוח… קום ותכניס להם.
אם אתה שואף להיות משורר, גלה לבני האדם דרכים חדשות לחיות בעולם.
אם אתה שואף להיות משורר, המצא שפה חדשה שכל אחד יוכל להבין.
הָטֵל ספק בכול ובכולם, אפילו בסוקרטס, שבעצמו הטיל ספק בכל דבר.
הטל ספק ב'אלוהים' ובכל החבר'ה שלו על פני האדמה.
הֱיֵה חתרן, הטל תמיד ספק במציאות ובסטטוס קוו.
שְאף לשנות את העולם…
מילים יצילו אותך, נֶשֶׁק לא."
הציטטות הללו לקוחות באופן לא רציף מעמ' 15-11 ויש עוד הרבה כאלו מעניינות בהמשך. לא עם כל דבריו של פרלינגטי אני מסכים אבל הם מעוררים למחשבה ויש בהם רעננות נפלאה ומבורכת, שאמנם משקפת שירה כאומנות של התנגדות. אהבתי במיוחד את התרגום מהציטטה השלישית כאן עבור מי ששואף להיות משורר: "צור מערכת לימבית משלך, קול קדום, בסיסי, משלך".
*** הצילום המצורף הוא של כריכת הספר הקדמית, שעל עיצוב עטיפתו היפה מאוד אחראית תמר בלור.
