תל־אביב עלתה באש / טל סלוצקר
הִתְפָּרְדּוּת הִיא הִתְרַחֲקּוּת אֹוֹ הִתְאַרְגְּנוּת קְבוּצָתִית עַד מֹוֹסְקְבָה.
הִצְטַבְּרוּת שֶׁל אִינְפֹוֹרְמַצְיָה אֹוֹ לַחוּת בָּאֲוִיר.
בְּרָקִים בָּחוּץ הֵאִירוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְזַעַם הָרַעַם הִפְעִים וְזֶה הִצְטַבֵּר.
לִפְעָמִים שִׁירִים הֵם בָּרָק לָבָן מֵהַשָּׁמַיִם
אֹוֹ דְּבָרִים שֶׁמֵּאִירִים לְתוֹךְ עַדְשַׁת הָעַיִן שֶׁלִּי אֹוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.
הַמְּכִירוֹת עָלוּ וְתֵל־אָבִיב עָלְתָה בָּאֵשׁ,
הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה בְּמֶרְכָּז הַשָּׁמַיִם וְהִשְׁתַּעְבְּדָה לַמֶּרְחָב.
טֹוֹב שֶׁתַּרְגִּישׁוּ אֹוֹ מוּטָב שֶׁתִּרְאוּ אֶת מָה שֶׁנַּעֲשָׂה בָּעִיר הַלְּבָנָה.
הַשֶּׁמֶשׁ נָצְצָה וּדְבָרִים לְבָנִים הִשְׂתַּרְכוּ מִסָּבִיב לַאַטְמֹוֹסְפֵירָה.
לִפְעָמִים שִׁירִים הֵם זְמָנִים שֶׁהִשְׁתַּנוּ אוֹ רַעֲשִׁים חֲזָקִים שֶׁחָזְרוּ עַל עַצְמָם.
וְטֹוֹב שֶׁתֵּל־אָבִיב כֹּה רְחֹוֹקָה מִירוּשָׁלַיִם, בָּהּ דְּׁבָרִים מְרֻכָּזִים יֹוֹתֵר.
הַשִּׁירָה הִיא מְדִינָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵין בָּהּ זְנוּת אֹוֹ מֶרְחָבִים שֶׁל אֲדָמָה.
זְנוּת הִיא דָּבָר רַע. לִפְעָמִים זֶה כָּל־כָּךְ מִתְבַּלְגֵּן
שֶׁאֵינְךָ יֹוֹדֵעַ מָתַי הִתְחִילָה אֹוֹ נִגְמְרָה הָאַהֲבָה.
ּּוּמִדֵּי פַּעַם דְּבָרִים מִתְעַלִּים וְהִשְׁתַּקְפּוּת
עַל חַלֹּוֹן לָבָן מַזְכִּירָה לִי.
זֶה כָּל־כָּךְ מְאַכְזֵב שֶׁדְּבָרִים מִתְעַרְבְּלִים,
בֹּרֶג אֶחָד צָמוּד לָקִיר, בִּגְלַל שֶׁהוּא
יָצִיב וּמַמָּשׁ בִּלְתִּי מְשַׁנֶּה לֹוֹ בַּעֲלִיל.
מָדוּעַ קִיר עִם צֶבַע כֹּה חָזָק מִשְׁתַּנֵעַ
אֹוֹ מִתְנַגֵּן כְּמֹוֹ שֶׁצֶּבַע מְכַסֶּה אֶת הַבַּד.
רגע לפני פקיעת עוד אולטימטום של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כלפי השלטון באיראן, הוא רגע מתאים לפרסום שיר מתוך ספר שיריו הראשון של המשורר והצייר ד"ר טל סלוצקר (יליד 1986, רעננה, הרצליה), "הבית הלבן" (2018, הוצאה עצמית הוצאה לאור, עריכה: יואב גלבוע ואמיר סומר, ייעוץ ספרותי: פרופ' גבריאל מוקד, עמ' 7) ובחרתי בשיר "תל אביב עלתה באש", כי זה באמת מה שקורה מאז פרוץ המלחמה הנוכחית לחיינו ואני מקווה שהדברים לא יחריפו עוד מעבר למה שכבר ארע במספר לא מבוטל של ערים בכל רחבי הארץ גם בסבב הזה.
כמובן שהשיר, "תל אביב עלתה באש", לא עוסק במלחמה עצמה והוא גם פורסם בספר לפני כמעט עשור ובכל זאת מעניין לקרוא אותו כעת, אולי כשיר נבואי, שנועד להזהיר מפני הניכור שפשה בעיר, שהמכירות עלו בה והמגדלים נִבנו בה ואולי זה מה שראה המשורר סלוצקר בעיני רוחו לנוכח הדברים הללו. מעניין גם שם הספר, "הבית הלבן", המכוון גם לבית הנשיאות האמריקני אבל אולי גם לעיר הלבנה, תל אביב, המוזכרת בשיר. סגנון הכתיבה של סלוצקר יוצא דופן במחוזותינו ומושפע הן מהיותו צייר והן מאופן הכתיבה שפרופ' מוקד כינה כמדומני, אסוציאטיבי ועיקרו: קפיצה חושית או מוחשית בין נושאים ועניינים בשירים, הפניות למקורות היסטוריים ומיתולוגיים באופן גמיש ועוד. יש משהו בשירתו שיכול אולי להזכיר גם את שירתהּ של ידידתו, המשוררת והסופרת הדס מזרחי ז"ל, הדרך שבה האימאז'ים מופיעים בשירים לעתים כמו בתיאטרון האבסורד וגם תחושת הבדידות הקיומית העולה מהם והחיפוש אחר מזור לתעוקות הנפש.
שירתו של סלוצקר ציורית מאוד ולא כל שירה היא כזו והדבר נובע מן הסתם גם משום עיסוקו האמנותי המרכזי כצייר (ראו על כך עוד בערך אודותיו בויקיפדיה). את השיר המופיע כאן ציטטתי מתוך קובץ של הספר, שהעביר לי לבקשתי אחד מעורכיו, המשורר והמוציא לאור יואב גלבוע, שכן עותק מהספר עצמו לא נמצא ברשותי ואני מקווה שעוד יגיע אלי, אולי אחרי המלחמה. סלוצקר הצטרף לאחרונה לקהילת השירה שלנו ואני שמח מאוד על כך וגם מקווה כי הוא ימשיך לאחוז בעט המשוררים ולשרטט ולצייר באמצעותה שירים חדשים ואולי אפילו עוד ספרים כמו גם ציורים.
