תפילת חלב / ניצן יוגב

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי הַמֵּינֶקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הָעוֹלָם.

יוֹשֶׁבֶת בְּמִקְדַּשׁ הֶחָלָב הַצָּהֹב וּמְנִיקָה

תִּינוֹק וְטַלְיָה וּכְפִיר וְגוּרֵי לִוְיְתָנִים. מַשְׁמִיעָה

גִּרְגּוּרִים קְטַנִּים. וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי קְרוֹבָה

לְהִתְרוֹקֵן, הָיִיתִי מִתְמַלֵּאת מִיָּד. וְלֹא הָיָה לִי

רֶגַע לְהַרְגִּישׁ לְבַד.

אַךְ בְּנִי בּוֹכֶה דָּם

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי דּוֹמַעַת חָלָב –

עַל זֶה שֶׁנִּגְזַל

וְעַל זֶה שֶׁלְּעוֹלָם

לֹא יֶאֱזַל.

שירה היא גם עניין של גיאוגרפיה ומאוד יכול להיות שהמשוררת ניצן יוגב (ילידת 1981) היא המשוררת הצפונית ביותר הפעילה כיום בישראל, שכן היא תושבת מושב נטור שברמת הגולן ועכשיו עם התחממות עזה יותר של הגזרה הצפונית מסקרן לקרוא בספר ביכוריה, "תפילת חלב" (2024, פרדס הוצאה לאור, עורך הספר: אלי אליהו) ולנסות לאתר השפעות גיאוגרפיות על כתיבתה. השיר שלפנינו, המופיע בספר בעמ' 46 במהלך השער השלישי הנקרא "אשת הפח", שהוא שיר הנושא של ספרה, הוא כמובן שיר משאלה דמיוני. בכל זאת נדמה כי מעבר למשאלה יש בשיר גם מציאות רבודה, שמעוררת בנו למשל את השאלה מדוע בנה של הדוברת בשיר בוכה דם ומדוע היא דומעת חלב, איזו עקידה בדיוק עומדת להיות כאן? בחודש אפריל ש"ז פרסמתי כאן את השיר הפותח של הספר הזה, "לב זהב", ממליץ בחום לקרוא בספר גם את המחזור המרשים "המורה לשחייה", שהוא למעשה השער הרביעי והלפני אחרון בו (עמ' 69-61), ובכלל את הספר כולו, זו ראשית דרך אמיצה עם לא מעט שירה מקורית ויפה מצד מי שהיא "פסיכולוגית קלינית, אם לשלושה", כפי שנכתב בגב הספר וכפי שיעידו על כך שירי השער החמישי והאחרון בו, "הדלת המסתובבת".