Inter Arma Silent Musae / ורדה סמואלס
הַמּוּזָה מְרַפְרֶפֶת עַל כִּתְפֵיהֶם
וְהֵם רוֹעֲמִים. חֲמַת מְשׁוֹרְרִים –
חֲרוֹן אַפָּם. אִישׁ עַל רֵעוֹ. לֵילָם
עָשׂוּי מִתִּסְכּוּלִים.
קִנְאָה לְנָשִׁים וּבְנָשִׁים.
וּבְנֵי מִינָם, מָה מְקוֹמָם?
מַדּוּעַ פַּס הַדּוּ-קְרָב מִן הָעוֹלָם?
מָקוֹם יֵשׁ בְּרֹחַב לֵב.
הַמַּשְׂטֵמָה אֵינָהּ בְּרוּרָה. עַכְשָׁו הַמּוּזָה
צוֹפָה בָּהֶם וּבַנָּשִׁים הַבּוֹעֲרוֹת
בְּקִנְאָתָן הַמִּתְחַפֶּשֶׁת לְאַחֲוָה.
צַר הַמָּקוֹם וְהַמִּשְׁקָל הַמִּתְלַבֵּט
מָה נוֹחַ לוֹ יוֹתֵר, אִם דּוּ אוֹ תְְּלַת,
וּמוּזִיקַת מִקְרֶה בֵּין הַשּׁוּרוֹת.
הַלֵּב דּוֹהֵר, דּוֹהֵר וְנֶעֱצַר,
הוּא נָע וְנָד כּמוֹ מוּזָה. וְשׁוֹתֵק.
השיר שלפנינו לקוח מתוך ספר השירים החדש, השני, של המשוררת החיפאית (כך היא מוגדרת בגב הספר), ורדה סמואלס (ילידת 1959), "פרח השפה השבורה" (2026, הוצאת קתרזיס, עריכה: ד"ר דורי מנור, עמ' 20). קדם לספר הזה הספר "לבבות משולשים", שראה אור בשנת 2022 וזכה בפרס קרן תרבות חיפה לספרי ביכורים. כותרת השיר, שפירושה בתרגום חופשי כאִמרה הידועה "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות", נשענת על הפתגם הלטיני: Inter Arma enim Silent Leges, שפירושו: בין כלי נשק, החוקים דוממים או בעת מלחמה, החוקים שותקים.
סמואלס דווקא מעתיקה בשיר שלה את הזירה מאזור המלחמה בין מדינות לאזור מלחמה בין משוררים ושואלת "מדוע פס הדו-קרב מן העולם?". אופן העיצוב שלה את המשוררים הוא מעניין גם בהקשר המגדרי: המשוררים מקנאים לנשים ובנשים והלילה שלהם עשוי מתסכולים, אולי על חלומות לא ממומשים. אל העימות בין המשוררים מתווספות עוד דמויות: המוזה, שגם מרפרפת על כתפיהם וגם צופה בהם ובנשים הבוערות מקנאה, שלכאורה היא אחוות נשים, אולי. לקראת סוף השיר נוסף גם הלב הדוהר, שמא זה הלב הדוהר של המשורר בעת מלחמה, שנע ונד כמו מוזה אך לבסוף נעצר ושותק, כלומר שהמלחמה מכריעה אותו ואת המשוררים הרועמים כולם.
אני לא משוכנע שהבנתי עד תום את כוונת המשוררת בשיר הזה אבל אולי היא מתכוונת להסב באמצעותו את תשומת לבנו, מעצם העיסוק בנושא השחוק והקלישאתי של שתיקת המוזות בעת מלחמה, לכך שהשנים האחרונות עומדות בסימן מלחמה תמידית. אולי יש מקום לשאול, למשל, מה זה עושה למשוררי ישראל ולמשוררים אחרים באזור (עזתים; איראניים וגם אוקראינים ורוסיים באזור אחר של העולם) נוכח רעם התותחים? נדמה כי הפתרון שהיא מציגה הוא לתאר אותם כמי שהפכו בעצמם לחלק מכלי המלחמה ולכן בעצם המוזה שלהם שותקת או מתקשה לשאת קולה בשיר עם השראה.
